כלתה לתשועתך נפשי לדברך יחלתי. כלו עיני לאמרתך לאמר מתי תנחמני. כי הייתי כנאד בקיטור חקיך לא שכחתי. כמה ימי עבדך מתי תעשה ברודפי משפט. כרו לי זדים שיחות אשר לא כתורתך. כל מצותיך אמונה שקר רדפוני עזרני. כמעט כלוני בארץ ואני לא עזבתי פקודיך. כחסדך חייני ואשמרה עדות פיך:
שומר ישראל · סימן ד׳, כ״ה
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Avodat HaKodesh, Pressburg, 1859
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שומר ישראל, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.