ושיעור העירוב כמה היא כדתנן בזמן שהן מרובין מזון שתי סעודות לכולן בזמן שהן מועטין כגרוגרות לכל אחד ואחד. וכמה הן מרובין מי"ח ואילך כתב רבינו חננאל זצ"ל קיימא לן שיעור העירוב מזון שתי סעודות לרבים וכל שכן למועטים וכל עירוב שאם באו לחלקו ביניהן ואין מגיע לכל אחד ואחד מהן כגרוגרות משיעור שתי סעודות הוו להו מרובין וסגי להו בשתי סעודות וקי"ל די"ח גרוגרות הן שתי סעודות לפי חשבון ר' יוחנן בן ברוקא ור' שמעון שנותנין שיעור העירוב בקב. ואם הם מרובין מי"ח אפי' מאה ויותר די להם בעירוב (שלשה) [של ב'] סעודות ואם הם פחותים מי"ח צריך שיהיה בעירוב לכל הפחות כגרוגרות לכל אחד ואחד. א"ר יוסי בד"א בתחילת עירוב אבל בסוף עירוב אפילו נשתייר בו כל שהוא כשר. ואין מערבין בפרוסה משום איבה. אמר רב יהודה אמר שמואל החולק את עירובו אין עירובו עירוב. ודוקא בתרי בתי אבל בתרי מאני בחד ביתא לית לן בה. ועירובי חצרות אין מניחין אותו אלא באחד מן הבתים שבחצר ושיתופי מבאות באחד מן החצרות שבמבוי ובית שמניחין בו את העירוב אין צריך ליתן פת או קמח לעירוב ואם נתן לא הפסיד. וצריך להגביה את העירוב והשיתוף מן הקרקע טפח. ומניחין את העירוב בבית ישן מפני דרכי שלום. פי' שלא יאמרו שהיו אוכלין אותו על כן הניחוהו במקום אחר:
שבלי הלקט · סימן צ״ט, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.