שבלי הלקט · סימן צ״ט, ד׳

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

תיקון העירוב. גובין לחם שלם מכל בית הפתוח לחצר ונותנין אותו בתוך כלי אחד או גובין קמח מכל הבתים הפתוחין לחצר שיעור גרוגרות לכל הפחות לכל בית ובית ועושין ממנה עוגה אחת או נוטל המערב לחם אחד משלו ונותן אותו במתנה לכל בני החצר ומזכה להן ע"י אחר ומברך בא"י אמ"ה אקב"ו על מצות עירוב בדין יהא שרא לנא לאפוקי ולעיולי מן הבתים לחצר ומן החצר לבתים ומבית לבית בכל הבתים שבחצר. ובשיתופי מבואות אומר בדין יהא שרא לנא לאפוקי ולעיולי מן המבוי לחצרות ומן החצרות למבוי ומשתיהן לבתים ומן הבתים לשתיהן. וכל זמן שאותו העירוב והשיתוף קיים או כולו או מקצתו וראוי למאכל אדם אין צריכין לערב ואם נאכל עירובו משקדש היום מותרין לאותה שבת דהואיל והותרה הותרה ובשבת אחרת צריכין לערב.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.