שבלי הלקט · סימן ט׳, ד׳

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

וכן השיב רבינו תם זצ"ל אשר שאלת מה להשלים קטן למנין עשרה ומאמתי זמן צרוף השלמתו. נראה בעיני כי מצטרף הוא אפי' אם אינו יודע למי מברכין ולמי מתפללין אלא מוטל בעריסה מצטרף לעשרה. מדאמר ר' יהושע בן לוי בפרק שלשה שאכלו אע"פ שאמרו קטן המוטל בעריסה דהיינו אינו יודע למי מברכין ולמי מתפללין אין מזמנין עליו אבל עושין אותו סניף לעשרה פי' היינו לברכת המזון בשם בעשרה ולעשרה שמתפללין משום דבר שבקדושה וכן עבד אחד משלים וכן פי' רב האי גאון זצ"ל דקטן עולה למנין עשרה ובשם רבינו יצחק ב"ר שמואל זצ"ל מצאתי קטן וחומש בידו. ראיתי רבינו תם זצ"ל שלא רצה לעשותו סניף לעשרה ואע"פ שבתשובתו לנדיב הר"ר שמואל מבארי התיר לו אפי' בלא חומש חזר בעצמו ולא היה רוצה לעשות מעשה אפי' חומש בידו כי אע"פ שבמקום הר"ר שמשון נוהגין כן. במקומנו לא היה רוצה לעשות והיה אומר שאינו בשום מקום שיעשה קטן סניף לעשרה על ידי חומש שבידו. רק לענין עיבור שנה מזכיר ס"ת להשלימה לעשרה. בפרקים דר' אליעזר. דקאמר התם בשלשה מעברין את השנה ר' אליעזר אומר בעשרה ואם נתמעטו מעשרה מביאין ס"ת ועושין גורן עגולה ואין מזכיר שם כלל שיהיה קטן אוחז ספר תורה בידו להצטרף בין שניהן לעשרה אלמא משמע דלענין מילתא דהתם מועיל ס"ת בלא קטן ולענין תפלה אשכחן דמסיק תשעה וארון אין מצטרפין דארון לאו גברא הוא ואפי' היה בשום מקום לענין תפילה אומר אני דדוקא בס"ת העשוי בגליון אם כתוב עליה לשון חומש ולא לשון ספר אבל חומשין שלנו לא היה בימי חכמים כלל.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.