ורב עמרם גאון זצ"ל כתב בתשובתו והלכתא נטל ידיו לא יקדש על היין מאי טעמא יין אינו צריך נטילת ידים שכך אמרו חכמים הנוטל ידיו לפירות הרי זה מגסי הרוח ופת הוא דטעונה נטילת ידים וכיון שנטל ידיו עקר מן היין דעתו ושם דעתו על הפת לפיכך אם נטל ידיו לא יקדש על היין אלא על הפת והנוטל ידיו להבדלה צריך ליטול אותן לאכול את הפת ואם הזמינן לפת אוכל. ולא סבירא לן להאי פסקא דרב עמרם גאון זצ"ל דהא ר' יצחק בר שמואל סתר לי' למילתיה דרב ברונא ואמר אע"ג דנטל ידיו מקדש וכן פסק גם רבי' יצחק פאסי ז"ל אלמא בחביבותא תליא מילתא ולא בנטילה וכל זה שפוסק רבי' יצחק הוי בדיעבד אבל לכתחילה ליכא מאן דאמר דיטול ידיו תחילה אלא מקדש תחילה ואחר כך נוטל עד כאן תשובת הרב ומסתבר כוותיה:
שבלי הלקט · סימן ס״ט, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.