ואין מקדשין אלא במקום שסועדין שם דאיתימא אותם בני אדם שקדשו בבית הכנסת רב אמר ידי קדוש יצאו ידי יין לא יצאו ושמואל אמר אף ידי קידוש לא יצאו ואזדא שמואל לטעמיה דאמר שמואל אין קידוש אלא במקום סעודה. ובהלכות גדולות מפרש טעמא דכתיב וקראת לשבת עונג מקום שקראת לשבת שם תהא עונג סבור מינה הני מילי מבית לבית אבל מפינה לפינה לא אמר להו רב נחמן בר תחליפא זמנין סגיאין הוה קאימנא קמי' דשמואל ואפי' מאיגרא לארעא הוי מקדש ואף רב הונא סבר אין קידוש אלא במקום סעודה דאמר אביי כי הוינן בי מר כי הוה מקדש הוה אמר לן טעימא מידי הכא דילמא אדעייליתו לבתייכו מתעקרא שרגא ולא מתקדש לכו ולא מתאכיל לכו ובקידושא דהכא לא נפקיתו דאין קידוש אלא במקום סעודה וכן הלכתא.
שבלי הלקט · סימן ע׳, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.