ובתשובות הגאונים זצ"ל מצאתי פעם אחת בערב שבת היה מעונן וכסבורין העם שחשיכה והדליקו את הנרות ולא הספיקו להתפלל מנחה עד שנשבה הרוח ונתפזרו העבים וזרחה החמה ולא התפללו ערבית והיה מבעוד יום והתחילו הנרות ליכבות ושאלו לחכמי ישראל ואמרו שאותן שהדליקו הנרות אסורין להדליק ולעשות מלאכה מפני שכבר קבלו עליהן את השבת אבל שאר אנשי הבית מותרין להדליק נר אחר אבל אותו הנר שהודלק לשם שבת אסור ליגע בו ולהוסיף בו שמן ואפי' אם כבה אסור לטלטלו עד מוצאי שבת. ובמסכת ברכות פרק תפלת השחר אמרינן אמר אבדן פעם אחת נתקשרו שמים בעבים וכסבורין העם שחשיכה ונכנסו לבית הכנסת והתפללו של שבת בערב שבת ואחר כך נתפזרו העבים וזרחה החמה ובאתי ושאלתי את רבי ואמר לי הואיל והתפללו התפללו. ופי' רבינו שלמה ז"ל הואיל והתפללו התפללו ולא הצריכם להתפלל משתחשך אלמא תפילה היא ואע"פ שלא הותרו במלאכה התם הוא דלא לעבור על דברי תורה אבל לענין תוספות אע"ג דבטעיתא תוספת היא על ידי תפלה הואיל ואמרת תפלה קבלה היא משמע דצבור שהתפללו וקבלו את השבת בטעות אסורין בעשיית מלאכה.
שבלי הלקט · סימן נ״ט, י׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.