ובשם הר"ר אליעזר ב"ר יואל הלוי זצ"ל מצאתי אדם שבא בעיר בערב שבת וכבר קבלו עליהם [אנשי] העיר שבת כיון שהתחילו ברכו אע"פ שעדיין יום גדול אם היה עליו מעות או חפץ מניחו ליפול שברכו הוא במקום תקיעה שהיו בוטלין ממלאכה וכן משמע בתוספתא דקתני התם נר בידו מניחו בארץ. ומה שאמרנו שקבלת שבת הולכות אחר דעת האדם דוקא כשמקבל שבת מרצונו ובידיעתו שלא בטעות ואפילו מבעוד יום אבל אם קבל עליו את השבת בטעות כגון שהיה יום המעונן כסבור שחשיכה ואחר כך זרחה החמה אינה קבלה ולא נאסר במלאכה. כדאמרינן התם אביי שרא ליה לרב דימי בר ליואי לכברויי סלי.
שבלי הלקט · סימן נ״ט, ט׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.