ורבינו אפרים זצ"ל השיב לו בלשון הזה אשר שמעת עלי שאני אוסר לכהן חזן לקרות כהן אחר אמת ויציבא פתגמא. ופליאה בעיני על כל כהן העושה כן שפוסל עצמו לכהונה ואם הוא [לוי] ללווייה שהרי אמרו חכמים כהן אחר כהן לא יקרא משום פגמו של ראשון כל שכן שני כהנים ביחד וכל שכן חזן שתופס בידו ס"ת וקורא לכהן אחר. ואשר הבאת ראיה מירושלמי שאין יכול לקרות בלא חזן משום דבעינן סרסור מההוא בר נש כו'. ואית ספרים ירושלמי דגרסינן ההוא חזנא כו' כמה שגית וטעית חדא שאם זה תחותיי שלא העמיד אחר עמו לקרות אם כן היה לו לומר לא קם בר נש בהדיה מה תחותיי ועוד שאומר חזנא ובלא החזן קורין אחרים ועוד כי זה סרסור ששניהם קורין א"כ אין כאן סרסור אחד כי אם שני סרסרים וא"ת קול חזן אנו שומעין ולא קול הקורא אם היה החזן משמיע קולו כמו הקורא היה אסור והא קא חזינן דהקורא המגביה קולו ה"ז משובח ובצרפת ראיתי רבינו תם זצ"ל מגביה קולו עם החזן.
שבלי הלקט · סימן ל״ה, ה׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.