שבלי הלקט · סימן שי״ב, ו׳

ועוד נראה לעינים שאף אם רצה להזכיר אינו מזכיר דכיון דלא אשכחן הזכרה בברכת המזון אלא ביום שיש מצוה באכילתן איכא למיחש דלמא אתי לזלזולי ביה ביום הכיפורים ולאוקומי קרא דועניתם בשאר עינוים דטפי אתי למיסרך ולמיטעי באכילת מצוה מבאכילת רשות כדמשמע סוף פרק בכל מערבין דאמרינן התם ליתבי לינוקא ולית הלכתא כרב אחא בר יעקב דאתי למיסרך ואמאי אתי למיסרך בשתייה זו יותר מבכל מאכל ומשתה שהוא אוכל ביום הכפורים ואנן ספינן ליה בידים דאמרינן בפרק יום הכפורים אשה מדיחה ידה אחת ונותנת פת לתינוק. אמרו עליו על שמאי הזקן שלא רצה להאכיל בידו אחת וגזרו עליו להאכיל בשתי ידיו אלא ודאי הכי פירושו כאשר פי' מורי רבינו שמחה משפירא זצ"ל דלמא אתי למיסרך ויהא סבור דכוס של ברכה מותר לשתות ביום הכיפורים משום מצוה מתוך שרואה שמשקים אותו שלא לצמאו ויהא נסרך אחר מנהג זה לשתות ביום הכיפורים כוס של ברכה אף לאחר שיגדיל. שנו חכמים התינוקת אין מענין אותן ביום הכפורים אבל מחנכין אותן קודם לשנה קודם לשתים כדי שיהיו רגילין למצות השתא לפני שתים מחניכנא להו לפני שנה מיבעיא אמר רב חסדא לא קשיא כאן בחולה כאן בבריא אמר רב הונא בן ח' בן ט' מחנכין אותן לשעות בן י' בן י"א משלימין מדרבנן בן י"ב משלימין מדאורייתא בתינוקת. ורב נחמן אמר בן ט' בן י' מחנכין [אותן לשעות] בן י"א בן י"ב משלימין מדרבנן בן י"ג משלימין מדאורייתא בתינוקת ובתינוק ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי ור' יוחנן אמר השלמה מדבריהן ליכא ובן י"א מחנכין ובן י"ב משלימין מדאורייתא בתינוקת. ובתינוק בן י"א ובן י"ב מחנכין ובן י"ג משלימין מדאורייתא.