שבלי הלקט · סימן שי״ב, ה׳

וכתב ר' אחאי בעל השאלתות זצ"ל דרש רבא עוברות ומניקות מתענות ומשלימות ביום הכיפורים אבל חיה אסורה להתענות עד שלשים יום וכן הלכה ותימה והא בגמרא לא אשכחן חיה אלא גבי נעילת סנדל ובעל הדברות ז"ל כתב (דמהא) [דחיה לא איתמר בגמ' ואי משום] דקתני והחיה תנעול את הסנדל וסתם חיה שלשים יום אין להביא ראיה דהתם משום צינה הוא אבל באכילה אסורה דאם כן הוה ליה למתנייא גבי אכילה ומסתברא דינה כעוברא אם היא צריכה מאכילין אותה עד שתשוב נפשה ובחולה שמאכילין אותו על פי בקיאין ואם אין שם בקיאין מאכילין אותו על פי עצמו אמרי דבי ר' ינאי חולה אמר צריך רופא אומר אינו צריך מאכילין אותו על פי עצמו ואפי' מאה אומרים אינו צריך מאי טעמא לב יודע מרת נפשו. רופא אומר צריך וחולה אומר אינו צריך מאכילין אותו על פי רופא מאי טעמא תונבא הוא דנקיט ליה וספק נפשות להקל ואי אמר איהו ואחרינא בהדיא לא צריכנא ואפי' תרי אחרינא אומרים צריך מאכילין אותו על פיהן דכי אמרינן תרי כמאה ומאה כתרי לענין ממונא אבל הכא ספק נפשות להקל. מי שאחזו בולמוס מאכילין אותו אפי' [דברים] טמאים עד שיאורו עיניו. ותניא מניין יודעין שיאורו עיניו משיבחין בין טוב לרע אמר אביי בטעמא. תנו רבנן מי שאחזו בולמוס מאכילין אותו [דבש] וכל מיני מתיקה שהדבש וכל מיני מתיקה מאירין את העינים. והני מילי אחר אכילה אבל קודם אכילה מיגרר גריר. מי שנשכו כלב שוטה אין מאכילין אותו מחצר כבד שלו ורבי מתיה בן חרש מתיר ועוד אמר ר' מתיה בן חרש החושש בפיו מטילין לו סם בשבת מפני שהוא ספק נפשות והלכתא כרבנן בכלב שוטה אבל בהחושש בפיו לא פליגי רבנן עליה. שאלתי מלפני מורינו הרב ר' אביגדור כהן צדק זצ"ל. חולה שאכל ביום הכיפורים אם צריך להזכיר מעין המאורע בברכת המזון או לא והשיב לי בכתב גלילי ידיו נראה דכיון דלאו מצוה כלל באכילה זו מחמת היום כי אדרבא היום גורם לו איסור אכילה לו ולכל ישראל אלא מפני שפקוח נפש עומד עליו ודוחה לו אישתרי ליה ומשוי ליה כחול לגביה לענין אכילה מסתבר דלא תקון ליה רבנן הזכרה דלא דמי לראש חדש דהתם אסור בתענית ויש באכילה דררא דמצוה דאע"ג דלא מיחייב לאכול פת להיות [זקוק] לברכת המזון בתענית מיהו לא אישתרי מדתנן אין גוזרין תענית בראשי חדשים וכו' וגרסינן נמי בירושלמי בתענית בפרק ב' רב יעקב בר אחא מפקד לסיפריא אין אתית איתתא משאלינכון אמרו לה בכל מתענין חוץ משבתות וימים טובים וראשי חדשים וחולו של מועד וחנוכה ופורים הלכך סעודת ראש חדש באה מחמת היום חשבינן ליה ושייך הזכרה בברכת המזון דידה כמו שבתות וימים טובים וחנוכה ופורים. אבל כאן שהאכילה אינה באה כלל מחמת היום היכי תיסוק אדעתין למימר דתקון לה רבנן הזכרה הא לא עדיפא מתפלה. דרב הונא ורב יהודה אמרי תרווייהו אין להזכיר של חנוכה במוסף הואיל ואלמלי ראש חודש ושבת אין מוסף בחנוכה אלמא כיון שאותה תפלה אינה בא מחמת חנוכה לא תקון לה רבנן הזכרה דחנוכה הכא נמי אכילה זו כיון שאינה בא מחמת יום הכיפורים לא תקון לה רבנן הזכרה דחולה זה שאכל לא יום הכיפורים גרם לו היתר אכילה זו אלא פקוח נפשו גרם לו כי יום הכיפורים נאסר בכל אכילה ולא הותר מכללו אפי' באכילת קדשים שיש בה מצות עשה כגון בלחם הפנים ובשעיר החיצון ואין צריך לומר בכוס של ברית מילה כדתנן במנחות בפרק שתי הלחם חל יום הכיפורים להיות בשבת החלות מתחלקות לערב חל להיות ערב שבת שעיר של יום הכיפורים נאכל לערב והבבלים אוכלין אותו חי אפילו לרב נחמן ור' יוחנן דפליגי ואמרי מזכיר וקיימא לן כוותייהו שאני התם דיום הוא שנתחייב בד' תפלות כמו תפלת נעילה ביום הכיפורים שצריך להזכיר בה של שבת והכא לא שייך האי טעמא ומדאמרינן בפרק ג' שאכלו טעה ולא הזכיר ראש חדש בברכת המזון אין מחזירין אותו מטעם דאי בעי אכל ואי בעי לא אכל מסתבר ביום הכיפורים האסור באכילה לא תקון הזכרה בברכת המזון כלל אפי' לכתחילה למי שהותר לו לאכול כיון שאין היום גורם לו הלכך הסברא והדעת נותנת כי לא תקנו חכמים לחולה ביום הכיפורים לא קידוש על הכוס ולא הזכרה בברכת המזון וה"ה בתשעה באב.