שבלי הלקט · סימן ש״א, ז׳

אך מדברי רבינו תם זצ"ל שפי' דתקנת של ר' אבהו על התקיעות דמעומד היא משמע שהם העיקר וכן פי' רבינו גרשום זצ"ל דכל דמיירינן במתני' ובגמרא כולא לא מיירי אלא בתקיעות שאנו עושין מעומד אבל מה שאנו מיושב אין לנו [סמך] מן התורה אלא כר' לוי דאמר ר' לוי למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין ותוקעין ומריעין כשהן עומדין כדי לערבב את השטן שתקיעות מעומד יודע שחייבין לתקוע וכשהוא שומע תקיעה מיושב חושב שהוא זמן גאולה הוא דכתיב והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ואינו משטין עכ"ל וכן נראה בעיני דבודאי תקיעות דמעומד הם העיקר ובהם היתה תקנת ר' אבהו ואותם דמיושב הם כדי לערבב השטן ומימרא דר' לוי הכי פרושה למה תוקעין ומריעין כשהן יושבים ותוקעים ומריעין כשהן עומדין כלומר מאחר שהן עתידין לתקוע מעומד למה תוקעין כשהן יושבין כדי לערבב את השטן פי' התקיעות דמיושב הן כדי לערבב את השטן שעדיין לא נתחייבו בתקיעות והן תוקעין ודאי אז מתערבב השטן ואינו מקטרג כאדם ששומע קול המון פתאום ונבהל ונשתומם. ואין לומר דתקיעות דמעומד הן לערבב את השטן דמה ערבוב יש לו עמהן והלא יודע שעכשיו חייבין לתקוע ואם תאמר שהוא מתערבב לפי שרואה שישראל מחבבין את המצות ושונין עליהם אדרבה זה הוא עיקר הערבוב שהרי רואה שהן זריזין להקדים לתקוע עד שלא יתחייבו ומתוך כך אינו יכול לקטרג. צא ולמד שהתקיעות דמעומד הם העיקר דתנן העובר לפני התיבה ביום טוב של ראש השנה השני מתקיע ועוד דתנן סדר ברכות כיצד אומר אבות וגבורות וקדושת השם וכולל מלכיות עם קדושת היום ותוקע זכרונות ותוקע שופרות ותוקע ועוד תנן התם מי שבירך ואחר כך נתמנה לו שופר תוקע ומריע ותוקע שלשה פעמים ואמרינן עלה בגמרא טעמא דבירך ואחר כך נתמנה לו שופר אבל אי אית ליה שופר מעיקרא כי שמע להו אסדר ברכות שמע להו ואמר רבא לא אמרו אלא בחבר עיר ותניא נמי הכי כשהוא שומען שומען על הסדר ועל סדר הברכות בד"א בצבור אבל ביחיד שומען על הסדר ושלא על סדר הברכות הנה בפי' אנו למדין שעיקר התקיעות הן אותן דמעומד ומאחר שהן עיקר אותן דמיושב הן לערבב את השטן הלכך מן הדין נראה שצריך לתקוע קשר"ק קש"ק קר"ק למלכיות וכן לזכרונות וכן לשופרות דאי עביד קשר"ק למלכיות ותו לא דלמא ילולי היא וקא מפסקי שברים בין תקיעה לתרועה ואי גנוחי היא מפסקי תרועה בין שברים לתקיעה וקש"ק לחודיה או קר"ק לחודיה אינו כלום כדקיי"ל כתקנת ר' אבהו והא דאמרינן שמע תשע תקיעות בט' שעות ביום יצא התם ביחיד מיירי וכן הא דתניא תקיעות אין מעכבות זו את זו ברכות אין מעכבות זו את זו איכא לאוקמא בין ביחיד בין בצבור ולפרש אם הקדים בברכות אחת לאחת כגון שהקדים זכרונות למלכיות או שופרות לזכרונות וכן אם הקדים תרועה לתקיעה בראש השנה ויום הכיפורים לא יצא כמו שפי' רבינו שלמה זצ"ל תקיעות אין מעכבות זו את זו כגון דתעניות אם לא תקעו בברכה הראשונה יתקעו בשניה וכן נמי בברכות אם לא ברכו בראשונה יברכו בשניה ומשמע מפירושו דברכות של ראש השנה ויום הכיפורים מעכבות זו את זו ואם לא בירך כל אחת במקומה וכן תקיעות אם לא יתקע כל תקיעה במקומה. או יש לומר דאצבור לחודיהו קאי והכי פירושא ברכות ותקיעות של ראש השנה ושל יום הכיפורים מעכבות זו את זו ואם לא בירך כל אחת במקומה וכן תקיעות אם לא יתקע כל תקיעה במקומה שאם הצבור ברכו ולא תקעו או תקעו ולא ברכו לא יצא ידי חובתן וכדתני טעמא אמר להן הקב"ה לישראל אמרו לפני בראש השנה מלכיות זכרונות ושופרות מלכיות כדי שתמליכוני עליכם זכרונות כדי שיעלה זכרונכם לפני לטובה ובמה בשופר וכן פי' רבינו שלמה זצ"ל תקיעות וברכות דעלמא כגון דתעניות אין מעכבין זו את זו אם בירך ולא תקע משמע הא דראש השנה מעכבות זו את זו אם בירך ולא תקע ודווקא כשיש להם שופר אבל אם אין להם שופר אין להם להתבטל מן הברכות מידי דהוי אראש השנה שחל להיות בשבת שמברכין ואין תוקעין.