בחדש ניסן מצאתי בשם רבינו שלמה זצ"ל יש מקומות שאוסרין ליפול על פניהן משנכנס ניסן לפי ששנינו במגילת תענית מריש ירחא דניסן כו' וגם במסכת סופרים פרק אחרון אומר לפיכך אין אומרים תחנונים כל ימי ניסן ואין מתענין עד שיעבור ניסן. ולא היא דבטלה מגילת תענית כדאי' בראש השנה וכן מנהג אצלנו שאין חוששין בכך ונופלין אנו על פנינו. בפסח שבועות וסוכות אין נופלין על פניהן ואפי' לפניהן ולאחריהם אסור. ואם חל ערב יום טוב או יום שלאחר יום טוב בשני או בחמישי אין נופלין על פניהן ואין אומרין רחום וחנון ולא אבינו הרחמן. בשבוע כולו של חג שבועות אין נופלין על פניהן בוורמש"א אבל במגנצ"א נופלין ומנהגינו כבני מגנצא. בתשעה באב שחרית אין נופלין על פניהן דאיקרי אבל דכתיב שישו אתה משוש כל המתאבלין עליה ואבל איתקש לחג דכתיב והפכתי חגיכם לאבל. אבל מנחה הואיל ושעת נחמה הוא נופלין על פניהן וכן מנחה שלפניו נופלין על פניהן לפי שאין מקדימין את הפורענות. בחמשה עשר באב אע"פ שמצינו שהוקש ליום הכיפורים כדתניא תמן רבן שמעון בן גמליאל אומר לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב ויום הכפורים הא קיימא לן דבטלה מגילת תענית ומותר ליפול על פניהם. כך מצאתי לגאונים ז"ל. בראש השנה אין נופלין על פניהן שנא' אלה מועדי ה' הוקשו כל המועדים כלן זה לזה לפניו ולאחריו מותר זולתי מנחה שלפניו שאסור:
שבלי הלקט · סימן ל׳, ו׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.