וגאון אחר זצ"ל כתב שאין נפילת אפים בתפלת ערבית כלל וכך מנהג פשוט בישראל. בראש חודש אין נופלין על פניהם דאשכחן דאיקרי מועד ואפי' מנחה שלפניו אין נופלין דהא קיימא לן אם באו עדים מן המנחה ולמעלה נוהגין אותו היום קודש ולמחר קודש. בחנוכה אין נופלין על אפים דקרינן הלל ויש אוסרין גם מנחה שלפניו בפורים אמר רב עמרם בר ששנא גאון זצ"ל כך מנהג בישיבה שיורדין תנאין לפני גאון ואב בית דין ואלופיהן וכל הישיבה כולה ומבקשין רחמין הרבה ונופלין על פניהם שאין דומה פורים לכל המועדות ולחנוכה שבכולם אנו גומרין את ההלל ואומרין זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו. אבל בפורים אין אנו אומרין הלל ואע"פ מפני שאין אומרין הלל על נס שבחוצה לארץ הוא. סוף סוף הרי אנו אין אומרין אותו ויום נס הוא ונגאלו ישראל מלהשמיד ומלאבד וצריכין אנו לבקש רחמים שיפדנו ויגאלנו באחרונה כבראשונה. וגאון אחר כתב שאין נפילת אפים בפורים כל עיקר דהא כתיב בהו ימי משתה ושמחה. ואסורין בהספד ובתענית. וכך מנהג פשוט אצלנו אך לפניו ולאחריו מותר:
שבלי הלקט · סימן ל׳, ה׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.