ורבינו שלמה זצ"ל בפירושו כתב איכוין ותקע לי להוציאני ידי חובתי ומדבריו למדנו דר' זירא פליג על דרבא וכן נראין הדברים שאילו לא היה ר' זירא מחמיר כל כך בכוונת המצוה כי אם בכוונת המשמיע להשמיע להשומע יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא והלא דין הוא שתהא כוונת המצוה חמורה יותר מכוונת המשמיע לשומע ועוד דהא אוקימנא לדרבי זירא כר' יוסי ובפ' ערבי פסחים ברירנא דר' יוסי סבירא ליה דמצוות צריכות כוונה ופליגי רבנן עליה הלכך ליתא לא לדר"ז ולא לדר' יוסי דקאי כוותיה ולא מהדרינן ולא סמכינן על שנויי דחיקא וכבר כתבנו במקצת דברים הללו בפ' ערבי פסחים ע"כ דברי בעל המאור.
שבלי הלקט · סימן רצ״ז, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.