ובעל הדברות כתב דלא פליגי רבא ורבי זירא ובסוף דבריו כתב דהלכה כרבא דמצות אין צריכות כוונה לצאת ידי חובה. והלכה כרבי זירא דבעינן שיתכוין המשמיע לשומע כשליח צבור דדעתיה אכוליה עלמא ואע"פ שהשומע אינו מתכוין לצאת ידי חובה יצא והא דתנן מי שהיה עובר אחורי בית הכנסת או שהיה ביתו סמוך לבית הכנסת ושמע קול שופר [או] קול מגילה אם כיון לבו יצא ואם לאו לא יצא אוקימנא אם כיון לשמוע [ולא] כסבור חמור [בעלמא] הוא. והא דתנן המתעסק לא יצא והשומע מן המתעסק לא יצא אוקימנא דקא מנבח נבוחי דלא קא מכוין אפי' לתקיעה. ויחיד שלא תקע חבירו תוקע לו אבל יחיד שלא בירך אין חבירו מברך לו:
שבלי הלקט · סימן רצ״ז, ד׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.