ירושלמי מתעסקין בהן עד שילמדו אמר ר' אלעזר מתעסקין בגדול ביום טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת ותני כן מלמדין לתקוע בשבת ואין מעכבין את התינוקות מלתקוע ביו"ט ובתלמודן גרסינן אין מעכבין את התינוקות מלתקוע הא נשים מעכבין סתמא כר' יהודה והא דתניא אין מעכבין לא את הנשים ולא את התינוקות ר' יוסי ור' שמעון הוא דתניא דבר אל בני ישראל וסמך בני ישראל סומכין ואין בנות ישראל סומכות ור' יוסי ור' שמעון אומרים נשים סומכות רשות. כתב רבינו אבן גיאת זצ"ל הלכה כר' יוסי ותקיעת שופר רשות וברשותן לברך על המצות וכן כתב בעל המאור שבכל מצות עשה שהזמן גרמא הנשים פטורות אע"פ שמברכות עליהן [וכו'] אין אנו מוחים בידן כמיכל בת שאול שהיתה מנחת תפילין וכאשתו של יונה שהיתה עולה לרגל ולא מיחו חכמים בידן ומסתברא דהן תוקעת לעצמן אבל לאחרינא לא לפי שאין אומרים לאדם חטא בשביל נחת רוח דנשים כן כתב בעל הדברות ובעל היראים זצ"ל ורבינו ישעיה זצ"ל כ' דווקא בלא ברכה שרי להו לנשים לתקוע לעצמן אבל אם ברכו גילו דעתן שלשם חובה הן עושות ואיכא תרתי לאיסורא חדא דעוברות על בל תוסיף ועוד דאיכא ברכה לבטלה. שנו חכמים העובר לפני התיבה בראש השנה השני מתקיע מיכן דקדק רבינו האי גאון זצ"ל מדקאמר מתקיע ולא אמר תוקע שמע מינה שצרך להיות התוקע אחר ולא השליח צבור היורד לפני התיבה. ומסתברא דווקא בשיש אחר היודע לתקוע אבל אין אחר יודע לתקוע הרשות בידו וליכא למיחש שמא יטעה בתפלתו ודוגמת זה אמרינן בכהן שליח צבור הנושא את כפיו אם הבטחתו שהוא נושא את כפיו וחוזר לתפילתו רשאי:
שבלי הלקט · סימן רצ״ה, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.