תנן התם התוקע לתוך הבור או לתוך הדות או לתוך הפיטם אם קול שופר שמע יצא ואם קול הברה שמע לא יצא אמר רב הונא לא שנו אלא לאותן העומדין על שפת הבור אבל לאותן העומדין בבור יצאו אמר רבה שמע מקצת תקיעה בבור ומקצת תקיעה על שפת הבור יצא ואוקמא רבה בתוקע ועולה לנפשיה. שמע מקצת תקיעה קודם שעלה עמוד השחר ומקצת תקיעה לאחר שעלה עמוד השחר לא יצא. היה קולו דק או עבה או צרוד כשר שכל הקולות כשרין בשופר.
שבלי הלקט · סימן רצ״ו, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.