שבלי הלקט · סימן ר״צ, ד׳

ונשתלחו הדברים לר' שלמה נ"ע ובא והכריע כדברי האומרין צריך להזכיר פסוקין של כל מוסף ומוסף ואין להקפיד שמא יאמרו אלול מעובר הוא ויקחו מניינם מיום שני והילך תשובתו אשר הזקוקנו לתת לב על סדר המקראות מוספי יום הזכרון אשר הנהיג רבינו לפני פטירתו להזכיר ובראשי חדשיכם ולאחר פטירתו חולקין על דבריו להחזיר הדבר ליושנו. ואומר שיש איסור וחילול בדבר שהשומע הזכרת ראש חודש ביום השני יהא סבור שאלול מעובר ועוד ראיה לדבריהם מאשר פסקו רבותינו אומר זכרון אחד עולה לו לכאן ולכאן לא שמענו את החלוקין ולא להכריע באתי כי איני כדאי לעשות סעד לדבר הארי שן סלע וגבעת עולם אך על משלחתו אשר הזקיקני להודיעו מה קבלתי מרבינו יעקב זצ"ל באותו שמועה אני מושיבו. כששימשתי לפניו לא שמעתי מפיו באותה שמועה בסדר המקראות כלום. ומהו להזכיר של ראש חודש בראש השנה פירש לתלמידים. כגון ותתן לנו את יום הזכרון ואת יום ראש חודש הזה וכן בויעלה ויבא. וכן במוספי את יום הזכרון הזה ואת יום ראש חודש הזה נעשה ונקריב וכן בחתימה מקדש ישראל ויום הזכרון וראשי חדשים. אבל בסדר המקראות הוא לא הזכיר ואני לא שאלתיו כי לא ראיתי נוהגין במקומנו בשום יום טוב הזכרת מקראות של מוספין לפי שאינן שגורין בפה חוץ ממוספי שבת וראש חודש שהן תדירין ושגורין בפה ומסיימין מפי כבודך כדרב חננאל אמר רב וכשבאתי משם ושמעתי מפי אותו צדיק ר' מאיר בר יצחק זצ"ל שמסדרין הנהגתי אני במקומי ועתה שמעתי שהנהיג רבינו הלוי להזכיר את מוסף ראש החודש במקראותיו ורואה אני את דבריו ולא כחולק על דבריו ולא מלאו לבו לעטרה הראויה לחדש דבר בדורו מה שרבינו יעקב זצ"ל לא הנהיג ואם רבינו הלוי שם דברים על לבו ופיזר בשעת המכניסין כי ידעתי מדתו ומדת המכנסין אומר אני מקום הניחו לו אבותיו להתגדר בו והנהיג עצמו כאסקופה הנדרסת ושם עצמו שירי שריים ועל שניהם אני קורא ועמך כולם צדיקים. ואת אשר עם לבבי אני משיב כי דבריו נכוחים למבין ואם באנו לפרוש מהם כפורש מן החיים ומן הטעם הזה מה ראו רבותינו לחלק שתי קדושות הללו משאר כל שתי קדושות שחלו ביום אחד שהוזקקנו בשאר שתי קדושות להזכיר את שניהם בפתיחה ובחתימה ובזה אומר זכרון אחד אלא שבזה יש לומר שמשמע האחד עולה לו לכאן ולכאן מה שאין כן בשאר שתי קדושות לפי שיש שבת בלא פסח ופסח בלא שבת לפיכך אין במשמע הזכרת אחד מהן הזכרת חבירו אבל יום הזכרון אינו אלא בראש חדש השביעי ויום ראש החודש הזה קרוי זכרון כדכתיב באחד לחודש יהיה לכם שבתון זכרון תרועה לפיכך כשמזכיר יום הזכרון הרי ראש חודש במשמע וזה פי' עולה לו לכאן ולכאן. מלשון התלמוד אנו למדין וכשנשאלה השאילה בבית המדרש ופרשו שני צידי טעמיה לדרך זו ולדרך זו כדרך כל שאילות שבתלמוד לא תלו טעם שלו בחשש איסור וחורבה אלא בשלא לצורך תלאוהו דהכי אמרינן כיון דחלוקין במוספין מדכרינן או דלמא אומר זכרון אחד ועולה לו לכאן ולכאן כלומר סגי בהכי ולא קאמר או דילמא חיישינן לחרבה פלונית ואילו היה בידו לתלות הטעם בחשש איסור לא היה תלהו ברשות הואיל וטעם ההזכרת עולה לו לכאן ולכאן. ההוא תינח היכא דאיכא למימר עולה לו לכאן ולכאן כגון בפתיחה ובחתימה שהוא אומר את יום הזכרון שהרי ראש חדש במשמע. אבל כשבא לפרש את מנין המוספין ומונה ומשייר נראה כממעט במוספין שהרי הוא אומר את מוספי יום הזכרון הזה נעשה ונקריב ובאותו המשמע היה ראש חדש וכשאינו מזכיר בפירוש את שניהם נמצא כמנה מחצה ודילג מחצה טוב לו לשתוק משניהם ולסיים מפי כבודך כדרב חננאל אמר רב ואם בא להזכיר יזכור את שניהם. ואומר אני שכך נהגו הראשונים ודורות אחרונים קבעו המקראות במוספין ושגו במשמע זכרון אחד ולא קבעו בו אלא מקראות של ראש השנה בלבד. עד כאן התשובה. גם בסוף מס' ראש השנה פירש רבינו שלמה אינימא משום דנפישי קראי דאיכא דמוספי ראש חודש וראש השנה ומלכיות וזכרונות ושופרות כו' הא למדת שצריך לאומרן. אמנם רבינו חננאל זצ"ל הביא זה לשון הירושלמי בפרק בכל מערבין ר' יעקב בר אחא בשם ר' יוסי אומר העובר לפני התיבה ביום טוב של ראש השנה אינו צריך להזכיר של ראש חדש. ופי' אינו צריך להזכיר מוסף של ראש חדש כגון ותתן לנו ה' אלהינו באהבה את יום הזכרון הזה ואת יום ראש החדש הזה וכן נמי אינו צריך לחתום מקדש ישראל ויום הזכרון וראשי חדשים ולאו אתפילת מוסף לבד קאי אלא אכל תפילות קאי בין אתפילת ערבית בין אתפילת שחרית ומוסף ומנחה אבל הפסוקין של מוסף ראש חדש צריך להזכיר כמו שפי' רבינו שלמה זצ"ל ונראה לאחי ר' בנימין זצ"ל מה שנהגו הראשונים להזכיר פסוקין של ראש השנה ולא נהגו להזכיר פסוקין של ראש חדש לפי שהיו רגילין לאומרן בתפלה כולן על הסדר עד סוף הפיסקא כדרך שקורא אותן המפטיר בתורה. וכיון שהיה אומר מלבד עולת החודש ומנחתה ועולת התמיד ומנחתה תעשו וגו' הרי הוא כמו שהזכיר ובראשי חדשיכם ואין כאן משום ממעט במוספין אבל לפי מה שנהגו האחרונים [להזכיר] לבד מקראות הקרבנות ומדלגין מקראות הנסכים ומקצרין ואומר ומנחתם ונסכיהם כמדובר וכו' מן הדין היה להזכיר פסוקין של ראש חדש שלא למעט במוספין ובקצת סדורים ישנים מצאתי כל הפסוקין על הסדר. אלא שקשה לנו לשנות המנהג ועל כן הוא רגיל לומר ושעיר לכפר ועולת החודש ומנחתה ושני תמידין כהלכתן שלא לשנות ושלא לדלג מכל וכל. וכשמגיעין ושני תמידין כהלכתן מתחילין עלינו לשבח ואם הוא שבת אומרים ישמחו במלכותך עלינו לשבח ומתחילין סדר מלכיות על כן נקוה לך כל הסדר הכתוב בסידורים ומזכירין פסוקין של מלכיות מן התורה מן הנביאים ומן הכתובים ומנהג להזכיר של כתובים באמצע וחוזרין ומשלימין בשל תורה. ואחר סדר מלכיות חוזרין לסדר קדושת היום מלוך על כל העולם כולו בכבודך והנשא. והשיאנו וחותמין כסדר שחרית מלך על כל הארץ מקדש ישראל ויום הזכרון ואם הוא שבת חותמין מלך על כל הארץ מקדש השבת וישראל ויום הזכרון. ומתחילין סדר זכרונות אתה זוכר מעשה עולם ופוקד כל יצורי קדם כל הסדר שכתוב בסידורים ומזכירין פסוקין של זכרונות מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים על הסדר הראשון של כתובים באמצע וחוזרין ומשלימין בשל תורה ואחר המקראות אומר אלהינו ואלהי אבותינו זכרנו בזכרון טוב לפניך וכו' עד ועקדת יצחק לזרעו תזכור בא"י זוכר הברית. ומתחילין סדר שופרות אתה נגלית בענן כבודך על עם קדשך לדבר עמם כל הסדר הכתוב בסידורים ומזכירין פסוקין של שופרות מן התורה מן הנביאים ומן הכתובים על סדר הראשון של כתובים באמצע וחוזרין ומשלימין בשל תורה ואחר המקראות אומרים אלהינו ואלהי אבותינו תקע בשופר גדול לחרותינו וכו' עד מאזין תרועה ואין דומה לך בא"י שומע תרועה. ואומר עבודה והודאה וברכת כהנים: