ובמנהגות הגאונים זצ"ל מצאתי בלשון הזה שכבר נחלקו גדולי הדור על מוספי ראש השנה הגאון רבינו יצחק הלוי ז"ל אומר יש שמזקיקין לפרש מקראות של כל מוספי היום בומפני חטאינו כאמור ובראשי חדשיכם תקריבו עולה וגומרם הכל ונאמר ובחודש השביעי באחד לחדש שהרי אמר את מוספי יום הזכרון הזה נעשה ונקריב ובאותו המשמע היה גם ראש חודש כשמועה שנויה בעירובין אומר זכרון אחד ועולין לו לכאן ולכאן ואומר ותתן לנו ה' אלהינו באהבה את יום הזכרון הזה והוא מוסב אשניהם שכן אי אפשר לראש השנה בלא ראש חדש ויום ראש חדש זה קרוי זכרון כדכתיב באחד לחדש יהיה לכם שבתון זכרון תרועה וגו' מה שאין כן בשאר שתי קדושות לפי שיש שבת בלא פסח ופסח בלא שבת לפיכך אין בהזכרת אחד מהן הזכרת חבירו וצריך לנקוב בו בהדיא את יום המנוח ואת יום חג המצות והכא (נמי) [נהי] דפטר בזכרון אחד לשניהם מיהו כשבא לפרש מנין המוספין בראש השנה אם אינו אומר בראש השנה ובראשי חדשיכם מנה מחצה ודילג מחצה ונראה כממעט במוספין ויש כל גאוני לותי"ר שהיו מוחין לומר ובראשי חדשיכם בראש השנה דלמא נפיק מיניה חורבה לעולם וליהוו מדמו לשוויה ליה להאי ראש חדש כשאר ראשי חדשים דכולי שתא למנות את המועדות מיום שני כדרך כל השנה שאנו מחשבין ומתקנין המועדות מיום האחרון של ראש חודש ועבדי ליה לראש השנה כשתי קדושות ואומרים הם אין לנו לסמוך אלא אמסקנא דשמעתא זכרון אחד עולה לכאן ולכאן ודיו:
שבלי הלקט · סימן ר״צ, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.