שבלי הלקט · סימן רפ״ו, ז׳

ויש מהן שאומרין שאין לשנות בדבר אלא בין בחול בין בשבת אומר זכרון תרועה מקרא קדש מהאי טעמא דדריש להו בסוף פרק יום טוב של ראש השנה זכרון אלו זכרונות ואין התנא מחלק בין בא בחול בין בא בשבת ופסוקא דאמור אל הכהנים קא דריש דכתיב ביה זכרון ולא יום. זכר ליציאת מצרים. תימה לאחי ר' בנימין זצ"ל מה שקבעו בקידוש ובתפלה של ראש השנה ויום הכיפורים זכר ליציאת מצרים בשלמא בקידוש של שבת שהרי בעשרת הדיברות שבמשנה תורה כתיב וזכרת כי עבד היית בארץ במצרים שבועות נמי במשנה תורה כתיב ביה וזכרת כי עבד היית סוף פרשת ראה סוכות נמי כתיב בו למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים אבל בראש השנה ויום הכיפורים מאי זכר ליציאת מצרים איכא והלא לא מצינו שנכתב בהן יציאת מצרים כלל ותירץ בראש השנה נמי ראוי לומר זכר ליציאת מצרים לפי מה ששנינו בראש השנה תניא ר' אליעזר אומר בתשרי נברא העולם בתשרי נולדו אבות בתשרי מתו אבות. בפסח נולד יצחק בראש השנה נפקדה שרה. רחל. וחנה. בראש השנה יצא יוסף מבית האסורים. בראש השנה בטלה עבודה מאבותינו במצרים ור' יהושע נמי בהא לא פליג והתם יליף ליה מקראי וביום הכיפורים נמי מצינו יציאת מצרים גבי שילוח עבדים במשנה תורה כי ימכר לך אחיך העברי וגו' הענק תעניק לו וגו' וזכרת כי עבד היית וגו' ותניא ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן [בן ברוקה] אומר לפי שנאמר תעבירו שופר ביום הכיפורים וגו' יכול לא תהא שנה מקודשת אלא מיום הכיפורים ואילך ת"ל וקדשתם את שנת החמישים שנה מלמד שמתקדשת והולכת מתחילתה מיכן אמר ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה מראש השנה ועד יום הכיפורים לא היו העבדים נפטרין לבתיהן ולא משתעבדין לאדוניהם אלא אוכלין ושותין ושמחין ועטרותיהן בראשיהן מראש השנה עד יום הכיפורים כיון שהגיע יום הכיפורים תקעו בית דין בשופר נפטרו העבדים לבתיהן ושדות חוזרות לבעליהן וגבי שילוח עבדים כתיב כי עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים וגו' הא למדת שבראש השנה ויום הכיפורים נמי שייך לומר זכר ליציאת מצרים: