עוד מצאתי תשובה אחרת בשמו שחזר בו ופסק שלא לברך זמן ביום טוב שני כלל וזה נוסח לשונו אומר זמן ביום שני של ראש השנה כי יש שהיו אומרים שאין לאומרו משום דקדושה אחד הן לענין ביצה ולאו מילתא היא אלא ודאי צריך לאומרו ועתה נראה לי שאין צריך לומר זמן אלא ביום ראשון בלבד ככל ימים טובים. ובוצעין על שתי ככרות כשאר ימים טובים וצריך להזכיר בברכת המזון מעין המאורע דהיינו יעלה ויבא ואם לא הזכיר מספקא לן אם צריך לומר ברוך שנתן יום הזכרון לעמו ישראל וכו' כמו שאומר בשאר ימים טובים לפי שמצינו בהלכה סתם אם לא הזכיר של יום טוב ושמא ראש השנה אינו בכלל דהא לאו מג' רגלים הוא מכל מקום נראה לי שאם לא הזכיר צריך לחזור לראש אפי' אם אינו צריך לומר ברוך אשר נתן יום הזכרון.
שבלי הלקט · סימן רפ״ה, ו׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.