ואחי ר' בנימין זצ"ל כתב דליכא לאיסתפוקי בכך דודאי ראש השנה בכלל ימים טובים הוא אע"ג שאינו מג' רגלים והראיה על זה והא דתניא לילי שבת ולילי יום טוב יש בהן קדושה על הכוס ויש בהן הזכרה בברכת המזון ואם לא אמר מחזירין אותו ולא מצינו שהזכיר ראש השנה בפני עצמו לא לקדוש ולא להזכרה בברכת המזון בשום מקום הא למדת שבכלל ימים טובים הוא בין להזכיר בין להחזיר אם טעה ולא הזכיר ומסתמא הוא הדין לומר ברוך אשר נתן דהא הזכרה היא מיהו אינו חותם מקדש ישראל והזמנים אלא מלך על כל הארץ מקדש ישראל ויום הזכרון. ומה שהקדמתי סדר קידוש וסעודה לסדר תפלת ערבית כי להסדיר הלכות סדר היום של תפלת זה אחר זה שהרי תפלת [שחרית] ומנחה נשתוו לתפלת ערבית:
שבלי הלקט · סימן רפ״ה, ז׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.