ובקידוש שעל הכוס מקדשין כשאר ימים טובים בין בחול בין בשבת בין במוצאי שבת אך בשם רב האיי גאון זצ"ל מצאתי שאין אומרים ותתן לנו ה' אלהינו באהבה מועדים לשמחה וחגים וזמנים לששון לא בקידוש ולא בתפלה אלא אומר ותתן לנו ה' אלהינו באהבה את יום הזכרון הזה יום תרועה מקרא קודש. ויש שנוהגין לאומרו (ואומר) בקידוש ודברך אמת וקיים לעד וכו' כמו שאומרים בתפלה וחותמין מלך על כל הארץ מקדש ישראל ויום הזכרון ובשבת מלך על כל הארץ מקדש השבת וישראל ויום הזכרון ומברכין שהחיינו. והכי איתא בירושלמי בפרק ראוהו בית דין אומר זמן על הכוס בראש השנה מדברי סופרים בשופר מדברי תורה ובירושלמי בפרק ערבי פסחים תני אין אומרין זמן אלא בשלשה רגלים בלבד אמר ר' מני מתניתא אמרה כן בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות תנא כל שנאמר בו מקרא קודש אומר בו זמן הא למדת שאומרין זמן בראש השנה שהרי נאמר בו מקרא קודש. ומקדשין על הכוס בליל יום טוב שני של ראש השנה כסדר יום טוב הראשון אך אין אומרין בו שהחיינו משום דקדושה אחד הוא אע"פ שמצאתי בתשובות הגאונים ז"ל שצריך לאומרו. וזה נוסח התשובה ולענין זמן הכי הלכתא אומר זמן בכל המועדים אפי' בראש השנה ויום הכפורים הואיל ומזמן לזמן קאתו. וזמן אינו חובה לאומרו על הכוס אלא אפי' אמרו בשוק יצא.
שבלי הלקט · סימן רפ״ה, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
