ורבינו סעדיה גאון זצ"ל כתב בפי' ספר עזרא שפירש ובראש השנה אסור להתענות בין מדברי תורה ובין מדברי קבלה בין מן הברייתא בין מן התלמוד. מדברי תורה מניין ששוה לכל המועדות שנאמר בו מקרא קדש כמו שנאמר בכולם. וקרוי חג ככל החגים שנאמר תקעו בחדש שופר בכסא ליום חגנו איזה חג שהחודש מתכסא בו הוי אומר זה ראש השנה וקרי ליה חג וכתוב ביה בחג ושמחת. ועוד אמר ר' יונה הוקשו כל המועדות זה לזה הא למדת ששוה ראש השנה לכל ימים טובים. מדברי קבלה [מניין] שכך כתוב בעזרא ויאמר להם התרשתא לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו וגו' וענין זה ביו"ט של ראש השנה כתוב. מן הברייתא מניין דתניא וכל סביבותיה מתענות ולא מתריעות שכן מצינו ביום הכפורים מתענין ולא מתריעין ר' עקיבה אומר מתריעות ולא מתענות שכן מצינו בראש השנה מתריעין ולא מתענין. מן התלמוד מניין דהכי גרסינן בתלמוד ארץ ישראל אמר רב סימון כתיב מי גוי גדול ר' חנינה ר' יהושע חד אמר אי זו אומה כאומה זו בנוהג שבעולם אדם שיודע שיש לו דין לובש שחורים ומתעטף שחורים ומגדל זקנו ואינו חותך צפרניו לפי שאינו יודע האיך דינו יוצא אבל ישראל אינו כן לובשין לבנים ומתעטפים לבנים ומגלחים זקנם ומחתכין צפורניהם ואוכלים ושותין ושמחים בראש השנה לפי שיודעים שהקב"ה עושה להם ניסים ומוציא דינם לכף זכות וקורע להם [את] גזר דינם הרי מכמה ראיות שאסור להתענות בראש השנה וכן מצאתי בספר רב האיי גאון זצ"ל:
שבלי הלקט · סימן רפ״ד, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.