ומה שנהגו לאומרו על הכוס משום דהכי שפיר לאקרובי דעתיה טפי וביום הכפורים כיון דליכא כוס שכבר קיבל עליו תענית אומר בבית הכנסת אחר כל נדרי בלא כוס ובשני ימים טובים של גליות אומרים זמן בשני לילות משום ספיקא ואפי' בראש השנה אע"פ שקדושה אחת הוא שהרי בירושלים היו נוהגין אותו היום יום שלשים לאלול קודש ולמחר קודש ביום ל"א כגון אם באו עדים ביום ל' מן המנחה ולמעלה וכבר אמרו זמן בערב יום ל' משום ספיקא שמא יבואו עדים למחר קודם המנחה ויעידו על ראיית הלבנה ויהיה יום ל' קודש ואם לא באו עדים אלא מן המנחה ולמעלה היו אומרים זמן (אפי') בליל ל"א לפי שלמחר קודש ואותו יום הוה זמן שלא מספק אף אנן נמי הואיל ומשום ספק ילפינן דשני ימים של ראש השנה קדושה אחת הן והכי נמי מספקא שמא היו באין עדים ביום ל' לאלול מן המנחה ולמעלה או מן המנחה ולמטה.
שבלי הלקט · סימן רפ״ה, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
