בתלמוד ירושלמי פרק הרואה ראיתי אמר ר' יהושע בן לוי מן הארץ עד לרקיע מהלך חמש מאות שנה. אמר ר' ברכיה בשם ר' אבהו בשם אבן סומקא גדול מזה רגל אחד מרגלי החיות מהלך חמש מאות וחמש עשרה שנה מה טעם דכתיב ורגליהם רגל ישרה כמנין ישרה בא וראה כמה הקב"ה גבוה ומשם ייסד הקלירי כי רוב דבריו על פי תלמוד ארץ ישראל וחולק על תלמודנו דמסכת חגיגה ובימיו היו מקדשין על פי הראיה ומארץ ישראל היה מעיר אחת ששמה קרית ספר וראיות יש כדאמרינן בפסיקתא כך דמך ר' אלעזר ב"ר שמעון פתח עליה ההוא ספדנא מי זאת עולה וגו' מכל אבקת רוכל דהוי קריי ותניי קרוב דרוש ופייטן בעל דרשות וקרובות ופיוטין נראה לי דר' אלעזר ב"ר שמעון הוא ר' אלעזר קלירי דמצינו בפסיקתא (פסקא ויהי בשלח) שבתחילה היה מוליך משואות ואוכל מלא תנור פת ופעם אחת הוליך החמורים עם משאם על הגג ושמעתי שעל שם אכילתו קרוי קלירי ובההיא שעתא פייט קרובות הללו בשעה שהיה משתכר היה קונה עוגות בשכרו ושוב נעשה תלמיד חכם תדע שבימיו היו מקדשין על פי הראייה שלא תמצא בכל פיוטין שלו קרובה ליום טוב שני ואם תאמר ארחץ בנקיון כפות של יום טוב שני של סוכות.
שבלי הלקט · סימן כ״ח, ט׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.