כתוב במחזורים ישנים קלירות זאת אומרין ביום טוב שני ואחות אשר לך כספתה שעשה הוא ליום טוב ראשון של שמיני עצרת תדע שמזכיר טל בברכת מחיה המתים בטל תחייה להחיותם ואילו היה ליום טוב אחרון של שמיני עצרת היה מזכיר בגשם נדבות להחיותם. ובמקראות שבמשנתנו במגילה פרק בני העיר שאמר שקורין ביום ראשון והוא מזכירן בקרובותיו בהזכרת פסוקין בכת' ולא אותן פסוקין שאומרין התם בגמרא שאומרים ליום טוב שני. וכל מי שאומר שעשה אומן שלא קם כמותו אינו אלא טועה ואפי' תאמר שלא עשה אותן ר' אלעזר ב"ר שמעון ותאמר שעל ידי שכינה נתפקח ואחר היה מכל מקום יש לך לומר שמקרית ספר היה ובימיו היו מקדשין על פי הראייה ובהרבה מקומות חולק על תלמודנו ותופס לו שיטת תלמוד ירושלמי ותלמוד ממנו בצרכי רבים דשייכי לומר והא דאמרינן אמר רב יהודה אל ישאל אדם צרכיו לא בג' ראשונות ולא בג' אחרונות בג' ראשונות שנראה כעבד שמסדיר שבח לרבו. בג' אחרונות דנראה כעבד שקבל פרס מרבו והולך לו הנהו צרכי יחיד קאמר וצרכיו דקתני מוכיח דצרכי עצמו משמע כדאמרינן בפרק קמא דע"ז אע"פ שאמרו לא ישאל אדם צרכיו לא בשלש ראשונות ולא בשלש אחרונות אם יש לו חולה בתוך ביתו אומרה בברכת חולים ואם צריך לפרנסה אומרה בברכת השנים דהיינו צרכי יחיד. אבל בשלש ראשונות צרכי רבים הם לפיכך האריכו בהם יותר מבקדושת היום שזהו שבח שכל ישראל צריכין לומר רחמים.
שבלי הלקט · סימן כ״ח, י׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.