וכן כתב אחי ר' בנימין נר"ו שאין לנו למעט בקרובות ובפיוטים שהם מיוסדים על שבח המקום. ויש בהן מענינו של יום כדאמרינן ברוך ה' יום יום כל יום ויום תן לו מעין ברכותיו. ומצינו שהקב"ה חפץ בתפלתן של ישראל דאמרינן בבראשית רבה ר' שמואל בר חייא ב"ר יודן אמר על כל קילוס וקילוס שישראל משבחין להקב"ה משרה שכינתו עליהן שנא' ואתה קדוש יושב תהלות ישראל ואיתא נמי בפסיקתא דשמיני עצרת יספת לגוי ה' יספת לגוי נכבדת אומות העולם אתה נותן להם ימים טובים הם אוכלים ושותים ופוחזין ונכנסים לבתי טיאטראות ובבתי קרקסאות ומכעיסין אותך אבל ישראל אתה נותן להם ימים טובים והן אוכלין ושותין נכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ומרבין בתפלות ומרבין בקרבנות לפיכך צריך הכתוב לומר ביום השמיני עצרת. ועוד מצינו שגם בימי רבותינו נוהגין בקרובות ופיוטים כדאמרי' בפסיקתא רבתא דסוכה כד דמך ר' אלעזר ב"ר שמעון היה דורו קורא עליו מי זאת עולה מן המדבר כתימרות עשן מקוטרת מור ולבונה מכל אבקת רוכל מהו מכל אבקת רוכל דהוי קריי ותניי קרוב ופייטן וכן מצאתי שהשיב רבינו תם זצ"ל כף רגל חמש מאות וחמש עשרה ישרה לכסא.
שבלי הלקט · סימן כ״ח, ח׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.