שבלי הלקט · סימן כ״ח, י״א

הא למדת שבימי התנאין היה שלא מצינו אמוראין שבארץ ישראל חולקין על תלמודנו באופן הדברים שהוא חולק ועל דא אנא סמיך לומר פיוטין ויוצרות וזולתות ואופנים ולא כמו מבראשית הוכתרה כאשר אפרש לפנים אבל קרובות דצרכי צבור נינהו וכן זכרנו לחיים ובכן תן פחדך דמאי שנא מזכרנו שביעלה ויבא ומבני פריצי עמינו יתנשאו להעמיד חזון ונכשלו ירקב שמם כי לא המה. אך מתוך שראו בהלכות גדולות אית מרבנן דלא אמרו זכרנו וקרובות החזיקו בתרמית אך ההלכות גדולות ורבינו חננאל זצ"ל פסקו אל ישאל אדם צרכיו בשלש ראשונות ובאחרונות דוקא צרכי יחיד אבל צרכי רבים דכל ישראל שרי דהא כל שלש אחרונות צרכי רבים הם. ואם של יחיד אינו יכול לומר לפי שדומה כמסדר שבח לפני רבו. ויכול לשאול צרכי רבים דהיינו שבח הרב שרבים צריכין לו שכן מצינו בעבודה ובהודאה ושים שלום כלם צרכי רבים נינהו והא דאמרינן לעולם אל ישאל אלא אם כן יש לו חולה בתוך ביתו לאו דוקא כמו אל יתפלל אלא בבית שיש בו חלונות וכן אל יוציא אדם עצמו מן הכלל וכן אל יהלך אדם במקום סכנה וכמו אל יטיל אדם אימה יתירה וכמו אל ישאל אדם צרכיו בלשון ארמי כגון אלו הדברים לאו דווקא דוק ותשכח מכל אלו תלמוד שמצוה להרבות בכבודו של מקום. וכבר נחלקו על הקרובות ר' יוסף טוב עלם עם ר' אליהו הזקן ועלתה בידם דמותר משום דמצוה מן המובחר ועל ידם אדם מכוין את לבו לשמים. ובג' ראשונות תקנו יותר משאר ברכות ואפי' באמת ואמונה והשכיבנו מותר שלא כפי' רבי' שלמה זצ"ל שפי' אחת ארוכה אמת ואמונה ואחת קצרה השכיבנו ושמעתי מאבא מרי ששמע מרבותיו שכשפייט ר' אלעזר וחיות אשר הנה מרובעות פנים בכסא ליהטה האש סביביו ומפי רבותיו גאוני לותיר שמע כן וגם ר' שמעון הגדול שהיה מלומד בנסים היה אומרה בכל יום. וגם רבינו סעדיה שמפיו אנו חיים שמסר לנו סוד העיבור פירש שמצוה ומותר ופירש משנה דפירקא קמא דברכות לא כפי' רבינו שלמה זצ"ל דמוקים ליה אאמת ואמונה והשכיבנו דמאי שנא הני ומה אורכין וקוצרין איכא בהני ומאי שנא בהנך דלעיל ומאי טעמא אלא הכי פירושה בין ארוכה בין קצרה אכל ברכה וברכה קאי ועל הראשונות פי' כן כדאמרינן בפרקא קמא ובפרק החולץ אחת בתולה ואחת בעולה. ומקום שאמרו לקצר אינו רשאי להאריך ההוא משנה כברכת הפירות וכברכת המצות כדמפורש בתוספתא דברכות ובירושלמי כלומר הני בין ארוכות בין קצרות אבל אחריני מקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר לקצר אינו רשאי להאריך. כגון ברכת הפירות וברכת המצות והכי פירושה דמתני' בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה. ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה אחת ארוכה ואחת קצרה בין ארוכה בין קצרה כל ברכה וברכה והוה ליה למימר אחת ארוכות ואחת קצרות אלא דהוה משמע הנך בין ארוכות בין קצרות הא כל שארא לא דאיכא נמי טובא דרשאי להאריך ולקצר מקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר לקצר אינו רשאי להאריך פי' בברכת המזון אות מבראשית דהא מברכות שאמרו לקצר הוא דאינו רשאי להאריך והא דתני בתוספתא לקצר ולחתום ולשוח מפרשי [נמי] התם אבל במקום ארוכה אינו בכלל שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר דהיינו רישא והוה ליה למימר ארוכה לא יעשנה קצרה קצרה לא יעשנה ארוכה ומאי שנא הני אמת ויציב אמת ואמונה והשכיבנו הא הך מקום שאמרו משתים שלפניה המעריב ערבים ואוהב עמו ישראל לא איירי מידי. ועוד מאי שנא דאמרינן בברכות של ערבית ובשל שחרית ושתק ומאי טעמא ועוד דלא מדכר להו בתוספתא ובשביל שנזכרו במשנה לא היה נמנע מלהזכירה בתוספתא ועוד כמה ברכות יש ארוכות מקצרין וקצרות מאריכין ותמה על עצמך לפי דברי השמחים ללא דבר פעוטות טועין בפשוטות.