וכי לא ידעו גדולי הדור הא דלא ישאל אדם צרכיו ועוד שהאריכו בהם יותר מאמצעיות אלא פשוט ביום שנכון להרבות בשבחו של מקום ובצרכי צבור ובשלש ראשונות יותר כגון זכרנו ומי כמוך ובכן תן פחדך וסדר הקדושה בכולי עניין שבאותן ברכות שיחיד שואל בהן צרכיו דומה לעבד שמסדיר שבח לפני רבו וזה שבחו שמרבים בעניות של תורה ובצרכי כל ישראל כגון ג' אחרונות רצה והודאה ושים שלום וברכת כהנים כלולה בהן והכי פירושא דתוספתא למה אמרי' אחת ארוכה ואחת קצרה פי' דרך התוספתא באלף מקומות ליקח קצת מן המשנה לזכרון דברים למה אמרו אחת ארוכה ואחת קצרה כלומר בין ארוכה בין קצרה מקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר לקצר אינו רשאי להאריך פירש והוצרך להוציא רוב ברכות מן הכלל לפי ששנינו במשנה אחת קצרה. לחתום אינו רשאי שלא לחתום על אלו ברכות שמקצרין בהן. שמברכין על הפירות ועל המצוות ברכת המזון וברכה אחרונה של זימון הא למדת שאין אומרין אות מבראשית והכי פירושה אלו ברכות שמקצרין בהן כגון שאינו רשאי להאריך אבל שרי לקצר ואלו שמאריכין בהן ברכת תענית וברכות של ראש השנה וכו' שאינו רשאי לקצר ואלו שאין חותמין בהן כו' ומפרש כל סדר שבמשנה להאריך אינו רשאי לקצר. לקצר אינו רשאי להאריך לחתום אינו רשאי שלא לחתום לפתוח בברוך אינו רשאי שלא לפתוח לשוח אינו רשאי שלא לשוח הא למדת שמקצרין ומאריכין דתוספתא פירש הוא דלהאריך אינו רשאי לקצר הרי למדנו שבכלם מקצרין ומאריכין חוץ מאותן שפירשה התוספתא.
שבלי הלקט · סימן כ״ח, י״ב
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.