ובהדיא מפורש בירושלמי בברכות פרק מי שמתו תני כל מצות שאדם פטור מוציא את הרבים ידי חובתן חוץ מברכת המזון והא תנן כל שאינו מחויב בדבר אינו מוציא את הרבים ידי חובתן הא אם חייב אע"פ שיצא מוציא אמר ר' אילא לא שניה היא ברכת המזון דכתיב ואכלת ושבעת מי שאכל הוא יברך ר' יוסי ור' יהודה בן פזי הוו יתיבין אמרין לא מסתברא בקרית שמע שיהא כל אחד משנן בפיו לא מסתברא בתפלה שיהא כל אחד מבקש רחמים על עצמו הא למדת שבקרית שמע ובתפלה אין אדם יכול להוציא את חבירו והוא הדין לברכות שלפני קרית שמע ושל אחריה דמאי שנא י"ח ברכות שאינו יכול להוציא את אחרים משאר התפלה ועוד שהרי כל אדם חייב בקרית שמע ולברך לפניה ולאחריה ועוד היאך יקרא את שמע פעם אחרת והלא אינו חייב לקרות אלא פסוק ראשון בלבד עם הצבור מאחר שהוא כבר קרא אותה בברכותיה ואינו יכול לברך לפניה ולאחריה ואפי' לתנא דמסכת סופרים לא התיר אלא לאותו שלא שמע קדיש ולא ברכו אבל לעמוד אחד מאותם ששמעו לא התיר. ודוקא לקדיש וברכו אבל לשאר תפלה לא ודווקא אם עמד אבל לעמוד לכתחלה לא.
שבלי הלקט · סימן כ״ז, ו׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.