שבלי הלקט · סימן כ״ז, ה׳

וכך כתב ר' בנימין אחי נר"ו בשם הר"ר מאיר נר"ו. ותמצא מהו שכתבתי מזה לפנינו בשם גאון הלכה כ"ה. ומה שאמר הרב שאפי' אחד מאותן שהתפללו [יכול] לחזור ולהתפלל ולהוציא את שלא התפלל גם זה אינו נראה לי ואפי' לר' יוחנן דאמר ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו דוקא בתפלת לחש אבל בקריאת שמע ובברכותיה אין שייך לומר ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו. ותפלת לחש נמי דוקא ביחיד אבל בצבור לא ויחיד נמי דוקא אם יכול לחדש דבר בתפלתו דהוי תפלתו תפלת רשות ותחנונים אבל בצבור אפילו בחדוש דבר ואדעתא דרשות לא יתפללו והראיה שהביא שהרי החזן יורד וכופל התפלה לאחר שהתפללו בלחש אינה ראיה דהתם אינו חוזר וכופלה אלא בשביל הקדושה אי נמי להוציא את שאינו בקי כדאמרי' בסוף מסכת ראש השנה. והרי כבר התפללו בעשרה ויצאו הבקיאין ושאינן בקיאין ואי קשיא הא דאמרינן כל הברכות כולן אע"פ שיצא מוציא דוקא בשאר ברכות של חובה אבל בתפלה כל יחיד ויחיד חייב לעצמו ואין שליח צבור מוציא אותן ידי חובתן כדמוכח בסוף מסכת ראש השנה דשליח צבור אינו מוציא את הרבים ידי חובתן אלא בברכות של ראש השנה ויום הכיפורים וכן מצאתי לגאונים ז"ל זה שאומר בהלל ובמגילה אע"פ שיצא מוציא דוקא הלל ומגילה דחובה הם וכל ישראל ערבין זה לזה להוציא את שאינו בקי אבל בתפלות אין הבקי מוציא אלא את שאינו בקי.