יש מקומות שנהגו לישב על הארץ מיד כשעומד החזן ומתחיל והוא רחום ויש שאין נוהגין עד לאחר תפלת לחש ואומר קדיש ויושבין על הארץ ואומר איכה ישבה בדד בעגמת נפש ואומר קינות בפי המנהג ויש שאין נוהגין לומר קדיש אלא מיד לאחר תפלת לחש אומרים איכה לאחר סיום הקינות אומר החזן ובא לציון גואל ואתה קדוש וקרא זה אל זה וכולא סדר ואין אומרים ואני זאת בריתי שהרי כל המדרשות בטילין בט' באב. לפי שנאמר פקודי ה' ישרים משמחי לב ותשעה באב אינו עת שמחה. ואם חל ט' באב להיות במוצאי שבת אין אומרים ויהי נועם לא לפני הקינות ולא לאחר הקינות אלא מתחילין ובא לציון כשאר הימים וכן מנהג פשוט בידינו.
שבלי הלקט · סימן רס״ז, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.