ומצאתי במנהגות מגנציא כשחל ט' באב במוצאי שבת לאחר תפלת לחש אומר קדיש כלו ומתחילין בקינות ואין אומרין ויהי נועם אלא מתחילין ואתה קדוש ואם חל בשאר ימי השבוע בין בערבית בין בשחרית אומר ובא לציון גואל ואתה קדוש ואין אומרין ואני זאת בריתי בין ביום ובין בלילה וכן מצאתי במנהגות אשפירה אבל רבינו אליקום זצ"ל חולק על זה ואומר שצריך לומר ובא לציון בליל תשעה באב בין בחול בין במוצאי שבת לפי שאחר הקינות צריך לומר ובא לציון לבקש רחמים להביא משיח במהרה בימינו להוציאנו מאבילות. וכן מנהגינו לאומרו בין ביום ובין בלילה בין במוצאי שבת בין באמצע שבת וכן הורה הר"ר שלמה בר' שמשון. ואין אומרין תתקבל לא בקדיש דערבית ולא בקדיש של שחרית לפי שנאמר גם כי אזעק ואשוע סתם תפלתי ואין אומרין עלינו לשבח לפי שנאמר גם כי תרבו תפלה אינני שומע:
שבלי הלקט · סימן רס״ז, ד׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.