ובעל הדברות כתב בשם בעל הלכות מוקצה דרבנן וכיון דאיכא תרי לישנא חד אית ליה לר' שמעון מוקצה במדבריות וחד לית ליה עבדינן לקולא. ושוחטין את הביתות ומוקצה דאורייתא לחומרא ומדבריות כגרוגרות וצימוקין דמי ואסירות אפי' לר' שמעון כסתם מתני' דתנן אין משקין ושוחטין את המדבריות ובייתות אפי' לר' יהודה לא דמי לתורי דרידיא ועז לחלבה ורחל לגיזתה דאקצינה ודעתיה עליה. ומיהו רב אלפסי פסק כתנא קמא דהלכה כר' מחברו ולא מחביריו ומסתברא כר' דסתם דמתניתין כוותיה דגרסינן במשניות ובירושלמי בייתות כל שלנות בתוך התחום ומדבריות כל שלנות באפר בייתות כל שלנות בעיר סתם מתני' ומחלוקת דברייתא הוא הלכה כסתם מתני' וכן מצאתי בהלכות שלנו ובמשניות ובירושלמי עד כאן דבריו:
שבלי הלקט · סימן רמ״ח, י״ד
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.