פסק. הלכך נראה לי בשני ימים טובים של ראש השנה או יום טוב הסמוך לשבת לפניה או לאחריה הפתילות שמדליק לצורך יום טוב ראשון אם נכבו ביום טוב כיבוי זה קרוי הכנה שהן טובות יותר להדליק ואסור להדליקן למחר לצורך יום טוב שני או לצורך השבת דאין יו"ט מכין לשבת וצריך להדליקן בחול ולכבותן בחול דעתה הן מוכנות בחול וכי חוזר ומדליקן לצורך יום טוב וכבו אחרי כן אין בכך כלום ומותר להדליקן לצורך יום טוב שני או יעשה פתילות אחרות מבחוץ לצורך יום טוב שני לא יסמוך על הפתילות הישנות הנותרות מיום ראשון וכן הלפידים שהובערו קצת ביום טוב ראשון של ראש השנה וכבו אסור לחזור ולהדליקן ביום טוב שני וכן לפידים הנותרות משבת וכבו אסור להדליקן ביום טוב שלאחריו כי הכיבוי היא הכנה שטובות הן יותר לחזור והדליקן וצריך עצים אחרים להרבות ולערב עליהן כדאמרינן מרבה עליהן עצים מוכנים ומבטלן והיינו דאמרינן בירושלמי שירי פתילה שירי מדורה ושירי שמן נמי נעשה צלול יותר כשמדליקין בו. אבל בשני ימים טובים של גליות של פסח ועצרת וסוכות אין חששא בכל אלה שיום אחד מהן חול ואיסור הכנה לא שייך מיום טוב לחול שהרי ביצה שנולדה בשבת אי נמי ביום טוב מותרת בחול וכן פירות שנשרו מאליהן ביום טוב מותרין למחר בחול וכן בשני ימים טובים של גליות משא"כ בשני ימים טובים של ראש השנה או יום טוב הסמוך לשבת לפניה או לאחריה עד כאן לשון התרומה:
שבלי הלקט · סימן רמ״ז, ו׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.