מפי רבינו. ובמס' עירובין פסק דיום טוב שני דקיל לא בעינן לערב בכדי שיעשו. ובתשובות גאון מצא כן ובדבר שאינו במינו מחובר אי נמי יש במינו מחובר אלא שניכר שנתלש מאתמול שהיה חול מותר מיד אם בא בתוך התחום ואם בא מחוץ לתחום אסור עד הערב בכדי שיבא מחוץ לתחום ודוקא דאתא מחוץ לתחום אדעתא דישראל אבל אם בא מחוץ לתחום אדעתא דנכרי מותר לישראל מיד כיון שאינו במינו במחובר אי נמי הבא מחוץ לתחום בשביל ישראל זה מותר לישראל אחר כדאיתא בפרק בכל מערבין ההיא ליפתא דאתאי למחוזא חזייה רבא דהוה כמישא אמר הא ודאי מאתמול עיקרא מאי אמרת מחוץ לתחום אתאי הבא לישראל זה מותר לישראל אחר וכל שכן הכא אדעתא דנכרי אתא ושרא רבא למיזבן מינייהו פירוש בלא סכום מקח ולאחר המועד יעשה עמו חשבון. והא דאמרינן מחוץ לתחום אסור והבא בשביל ישראל מותר לישראל אחר כתב עלה רבינו שלמה זצ"ל לא שמעתי טעם מקובל בדבר דאי משום מוקצה אמאי מותר לישראל אחר ואם בשביל שעשה בו איסור בשבילו א"כ לישראל אחר נמי יהא אסור כנכרי שהדליק את הנר ותנן אם בשביל ישראל אסור ולא חילקו בינו לבין חבירו יש לומר דגבי תחומין דרבנן לא אחמיר כולי האי ודי שאסרוהו עליו. ולי נראה לפרש הטעם מחוץ לתחום אסור לאותו ישראל שבא בשבילו וקנסא הוא דחיישינן שמא ישלח ויביא מחוץ לתחום בשבילו לכתחלה אבל לישראל אחר מותר דלא גזרינן שמא ישלח ויביא מחוץ לתחום לצורך חבירו דאין אדם חוטא ולא לו עד כאן דבריו.
שבלי הלקט · סימן רמ״ז, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.