ורבינו תם זצ"ל כתב נראה לי שעירובי תבשילין צריכין פת ותבשיל וכך פוסק בהלכות גדולות. ואע"ג דפסקינן הלכתא כתנא דידן ואליבא דבית הלל דלא מצרכי אלא תבשיל אחד הני מילי לצלות ולבשל ולהחם חמין דכל הני בכלל בישול איתנהו כדכתיב ויבשלו את הפסח וגבי חמין נמי אמרינן הפשירן זהו בישולן אלמא שייך בהו בישול אבל אפיית פת לא מקריא בישול והכי מוכח בע"ז גבי אלו דברים וקא חשיב תמן פת ושלקות. והא דאמרי בית הלל עירב בתבשיל אחד עושה בו כל צרכו ולא אתי ליפלוגי אלא גבי הטמנת חמין אבל לערב בפת מודו דהא אפייה בכלל בישול ליתא כדפרישית. ועוד אמרינן בריש פירקין ותנא מייתי לה מהכא את אשר תאפו אפו וגו' מיכן אמר ר' אלעזר אין אופין אלא על האפוי ואין מבשלין אלא על המבושל מיכן סמכו חכמים לעירובי תבשילין מן התורה ובהא ליכא מאן דפליג ועיקר פלוגתא דבית שמאי ובית הלל אליבא דחנניה בהכי דבית שמאי סברי דכעין כל בישול צריך לערב ובית הלל סברי על כל התבשילין תבשיל אחד אבל בפת כולי עלמא מודי דאין אופין אלא על האפוי בין לחנניה בין לתנא דידן.
שבלי הלקט · סימן רמ״ו, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.