שבלי הלקט · סימן רמ״ו, ב׳

והא דתניא אין אופין מיום טוב לשבת דוקא שלא עירב עירובי תבשילין אבל אם עירב עירובי תבשילין מערב יום טוב מותר דתנן יום טוב שחל להיות ערב [שבת] לא יבשל בתחלה מיום טוב לשבת אבל מבשל הוא ליום טוב ואם הותיר הותיר לשבת ועושה תבשיל מערב יום טוב וסומך עליו לשבת. בית שמאי אומרים שני תבשילין ובית הלל אומרים תבשיל אחד ושוין בדג ובביצה שעליו שהן שני תבשילין מנא הני מילי פירושו דתקינו רבנן עירובי תבשילין כי דתני מתניתין ועושה תבשיל מערב יום טוב וסומך עליו לשבת ולא דוקא מקרא יליף לה דהא מדרבנן הוא אלא הכי קא מיבעיא ליה אהיכא אסמכוה רבנן אמר שמואל דאמר קרא זכור את יום השבת לקדשו זוכריהו מאחר שבא להשכיחו מאי טעמא אמר רבא כדי שיברור מנה יפה לשבת ומנה יפה ליו"ט ורב אשי אמר כדי שיאמרו אין אופין מיום טוב לשבת קל וחומר מיו"ט לחול הכי גריס רבינו שלמה זצ"ל ופירש דברי רב אשי לא לכבוד שבת תיקנוהו אלא לכבוד יו"ט תיקנוהו כדי שיאמרו אין אופין מיום טוב לשבת אלא אם התחיל מבעוד יום ואינו אלא כגומר והולך אבל איתחולי לא קל וחומר מיום טוב לחול לגמרי לא ותנא מייתי לה מהכא את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו מיכן סמכו חכמים עירוב תבשילין מן התורה. פירוש דהוה ליה למיכתב היום תאפו ותבשלו כדכתיב והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו וכתיב את אשר תאפו אפו שתי אפיות רמז לך שיש יום ששי שאין אופין ומבשלין אלא על האפוי והמבושל מקודם והוא יום טוב שחל להיות ערב שבת ועושה תבשיל מערב יום טוב פירש לשם עירוב וסומך עליו לשבת. אמר אביי לא שנו אלא תבשיל אבל פת לא מ"ט מידי דמילפת בעינן ופת לא מילפתא פירוש ולא מוכחא מילתא לפי שדרך העולם לאפות פת לכמה ימים [מה] שאין כן בליפתן. ודייסא נמי לא מליפתא [דאמר רב שחומי בר אביי אין מערבין בדייסא ו]אמר רב זירא הני בבלאי טיפשי דאכלי נהמא בנהמא. ואין מערבין בה. בית שמאי אומרים שני תבשילין ובית הלל אומרים תבשיל אחד פי' בעינן לשם עירוב. מתניתין דלא כי האי תנא דתניא אמר ר' שמעון בן אלעזר לא נחלקו בית שמאי ובית הילל על שני תבשילין שצריך על מה נחלקו על דג וביצה שעליו שבית שמאי אומרים תבשיל אחד ובית הלל אומרים שני תבשילין. אמר רבא הלכה כבית הילל ואליבא דתנא דידן. פירש רבינו שלמה זצ"ל כתנא דידן דמתניתין דקתני ובית הלל מתירין בתבשיל אחד וכן השיב רבינו יצחק בר' יהודה זצ"ל דפת בלא תבשיל לא סגיא אבל תבשיל בלא פת סגיא דהלכה כתנא דידן ואליבא דבית הלל אבל מורי נוהג בפת ותבשיל וכן הוא בהלכות גדולות שהחמירו על עצמן כחנניה דאין אופין אלא על האפוי.