שבלי הלקט · סימן רמ״ו, ד׳

וכתב רבינו ישעיה זצ"ל לא סבירא ליה חדא דאם איתא דלא פליגי בית הלל אלא אחמין בלבד אמאי תני ועושה בו כל צרכו הוי ליה למתני בין חמין בין תבשיל השתא דתני כל צרכו משמע דאפי' אפת נמי פליגי ותו דאמרינן לעיל אמר אביי לא שנו אלא תבשיל אבל בפת לא אלמא תבשיל לחודיה בעינן ולא פת ותבשיל דאי תרווייהו בעינן פשיטא דפת לחודיה לא מהניא ואי אמרת דהא מיירי כגון שאין צריך לאפות אלא לבשל הלכך בתבשיל לחודא סגיא אכתי איכא לדיוקי מינה דתבשיל לחודא אשתריא דאי אמרת בשלמא דתבשיל לחודא פטר פת היינו דאיצטריך אביי למימר דווקא תבשיל פטר פת אבל פת לא פטרא תבשיל אלא אי אמרת דתבשיל נמי לא פטר פת עד דמערב בפת מאי איצטריך אביי למימר דפת לא פטרה תבשיל פשיטא ודאי דלא פטרה דהא תבשיל נמי לא פטרה פת והיכי תיסק אדעתין למימר דפת פטרא תבשיל אלא לאו שמע מינה כל היכי דערב בתבשיל פטר את הכל ואפילו פת ואם עירב בפת לא פטר אלא פת לבדה ולא תבשיל. ומאי דאמר ר' אלעזר אין אופין אלא על האפוי לא אמר היכא דעירוב בתבשיל אלא כגון שרוצה לאפות ואינו רוצה לבשל שיש לו מוכן מבעוד יום שמערב בפת ודיו אבל היכא דעירב בתבשיל לא צריך מידי. ואע"ג דאפיית פת לא מיקרא תבשיל מ"מ תבשיל עדיף מינה והלכך פטר לה. ובירושלמי גרסינן כתיב את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו ר' אליעזר אומר אופין על האפוי ומבשלין על המבושל ור' יהושע אומר אופין ומבשלין על המבושל מאי טעמא דרבי אליעזר את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו מ"ט דר' יהושע את אשר תאפו יאפו במה באת אשר תבשלו בשלו הרי מצאנו דפלוגתא דר' אלעזר ור' יהושע הוא ור' אליעזר כבית שמאי אליבא דחנניה ור' יהושע כבית הלל ומאי דאייתינן כהלכתן מיכן אמר ר' אלעזר אין אופין אלא על האפוי כו' ר' אליעזר גרסינן והוא בר פלוגתא דר' יהושע כדמפרש בירושלמי וקי"ל כל היכא דפליגי ר' אליעזר ור' יהושע הלכה כר' יהושע דר' אליעזר שמותי הוא ואין הלכה כמותו בשום מקום. והרב ר' זרחיה בעל המאור זצ"ל כתב הא דתנן בית שמאי אומרים שני תבשילין אחד לצלי ואחד (לחמין על הקדרה) [לקדרה ולחמין] ובית הלל אומרים (אחד) תבשיל [אחד] בין לצלי בין לקדירה בין לחמין וצלי ושלוק מבושל הכל בכלל קדרה והכל כשר לעירוב אבל לאפות דברי הכל אין אופין אלא על האפוי כתנא דמייתי [לה] מאשר תאפו אפו והלכה קבעוה היא וכן פסק ר' שמעון קיירא ז"ל בעל הלכות גדולות לערב בפת ותבשיל אע"פ שאין דברי אלפסי כן ומסתבר טעמיה דר' שמעון בעל הלכות גדולות. וחנניה [אליבא דב"ש] לא החמיר אלא בחמין בלבד מה שלא החמיר [בו] תנא [דמתניתין] אליבא דבית שמאי [וב"ה] דאמרי מניח אדם עירובו בתבשיל אחד ועושה בו כל צרכו צלי וקדרה [וחמין] כי כל זה דומה לבישול אבל באין אופין אלא אם כן עירב בפת ליכא מאן דפליג כדכתיב את אשר תאפו אפו מיכן סמכו [חכמים] עירובי תבשילין מן התורה והא דאמר אביי לא שנו אלא תבשיל אבל פת לא בא לומר שאינו יוצא בפת משום תבשיל דבעינן מידי דמילפת דומיא דתבשיל ואין צריך לומר שאינו יוצא בתבשיל משום פת שהוא עיקר חיי נפש הנה סברת בעל המאור והלכות גדולות ורבינו תם ז"ל שוין בדבר זה להצריך פת ותבשיל אמנם בעל הדברות כתב דבתבשיל אחד סגיא ועושה בו כל צרכו ואפי' לאפות פת מותר. והכי איתא בתוספתא ועושה תבשיל מערב יום טוב ואופה ומבשל עליו לשבת ומטמין את החמין וכן כתב רבינו יצחק פאסי זצ"ל דבתבשיל אחד סגיא וכן כתבתי למעלה בשם רבינו שלמה ורבינו ישעיה זצ"ל דתבשיל סגיא בלא פת וכן נראה לעינים אלא שנהגו לערב בפת ותבשיל. תני ר' חייא עדשים שבשולי קדרה סומך עליהן משום עירובי תבשילין והני מילי דאית בהן כזית אמר ר' יצחק בריה דרב יהודה שמנונית שעל גבי הסכין גורדו וסומך עליו משום עירובי תבשילין. פירש רבינו שלמה זצ"ל שנשארו בלא מתכוין סומך עליהן מערב יום טוב לשם עירוב ולא אמרינן לא חשיבי ובטלי וכן גורדו מערב יום טוב וכן פירשו רבוותא ז"ל אמר רב אסי אמר רב דגים קטנים מלוחים אין בהם משום בישולי נכרים אמר ר' יוסף ואם צלאן נכרי אדם סומך עליהן משום עירובי תבשילין ואי עבדינהו נכרי כסא דהרסנא אסור דקמחא עיקר. אמר רב הונא אמר רב עירובי תבשילין צריך שיהא בהן כזית בין לאחד בין למאה כלומר שאין צריך כזית לכל אחד ואחד והכי איתוקמא התם דאין לו שיעור למעלה אבל יש לו שיעור למטה. ותבשיל זה שאמרו אפי' צלי אפי' מבושל ואפי' קולייס האספנין שנתן עליו חמין מערב יום טוב: