כתב בעל היראים כשם שאסרנו מכשירין שאפשר לעשותן מערב יום טוב כך אסרו מדרבנן אוכל נפש שאפשר לעשותן מערב יום טוב הלכך טחינה והרקדה שאפשר לעשותן מערב יום טוב אסור לעשותן ביום טוב ובירושלמי מפרש אך אשר יאכל לכל נפש מן ושמרתם את המצות כלומר מן הלישה ואילך אבל שאר מלאכות כגון קצירה ועימור ודישה וברירה טחינה והרקדה אסורין ואם נאמר כי איסור קצירה משום שהוא מוקצה מחמת חיבורו בקרקע וקרא כתיב והכינו נילף לשאר מלאכות ותנן פרק משילין כל שחייבין עליו משום שבות משום רשות משום מצוה בשבת חייבין עליו ביום טוב אלו הן משום שבות לא עולין באילן גזירה שמא יתלוש ולא רוכבין על גבי בהמה גזרה שמא יחתוך זמורה וכל תשמיש בהמה ואילן קרוי רוכבין ועולין ואסור להשתמש בהן ביום טוב ואוקימנא פ' מי שהחשיך והלכתא צדדין אסורין צידי צדדים מותרין ואפי' להנהיגה במקל אסור דמיחזי כמאן דאזיל לחינגא וכל פחות משלשה סמוך לקרקע יצא מתורת אילן ומותר להשתמש בו כדתנן בפרק המוציא תפילין טרשין שהן גבוהים מן הארץ שלשה טפחים לא ישב עליהן. ולא שטין על פני המים גזרה שמא יעשה חבית של שייטין. ירושלמי ר' יעקב בר זבדי בשם ר' אבהו זאת אומרת שאסור להושיט דבר להוליכו מאצלו ודכוותה אסור לאדם להושיט דבר ולהביאו אצלו. ר' אבא מרי ור' מתניה הוו יתבין חמון לחד בר נש פצל מיא לכא ולהכא ושתי [אמר] ר' אבא מרי לר' מתניא הדא הוא דאמר ר' יעקב בר זבדי בשם ר' אבהו אסור לאדם להשיט דבר ולהוליכו מאצלו אמר ליה הדא הוא דתנן שובר אדם את החבית לוכל ממנו גרוגרות. ולא מטפחין ולא מספקין ולא מרקדין גזרה שמא יתקן כלי שיר:
שבלי הלקט · סימן רמ״א, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.