תניא במכילתא כל מלאכה לא יעשה בהם לא תעשה אתה ולא יעשה חבירך ולא יעשה הנכרי מלאכתך אתה אומר כן או אינו אלא לא תעשה אתה ולא יעשה חבירך אבל יעשה הנכרי מלאכתך ת"ל ששת ימים תעשה מלאכה הא לא תעשה אתה ולא יעשה חבירך ולא יעשה הנכרי מלאכתך למדנו מיכן שאסור ישראל להניח נכרי לעשות מלאכתו בשבת וימים טובים מדאורייתא אבל אם נתן לו ישראל המלאכה מערב שבת או מערב יום טוב מותר דלא נקרא מלאכת ישראל ודוקא בתלוש ובקיבולת וברשותו של נכרי אבל בשכיר אסור בתלוש ואפי' ברשותו של נכרי ובמחובר אפי' ברשותו של נכרי ואפי' בקיבולת בתוך התחום אסור חוץ לתחום מותר וכבר הקדמתי לכתוב בזה בהערוגה של מעלה מזו הלכה רכ"ד ובערוגת שבת הלכה קי"ב וכל הנקראת מלאכה לגבי שבת הוא מלאכה ליום טוב ואסור לעשותן חוץ ממלאכת אוכל נפש דתנן אין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נפש בלבד [ותניא אין בין יו"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד] ר' יהודה מתיר אף מכשירי אוכל נפש מאי טעמא דתנא קמא דאמר קרא אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם הוא ולא מכשיריו ור' יהודה אמר קרא לכם לכם לכל צרכיכם ורבנן הא כתיב לכם לכם ולא לנכרי לכם ולא לכלבים ורבי יהודה כתיב הוא וכתיב לכם לא קשיא כאן במכשירין שאפשר לעשותן מערב יום טוב כאן במכשירין שאי אפשר לעשותן מערב יום טוב.
שבלי הלקט · סימן רמ״א, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.