ואם שכח ולא ספר בלילה ורוצה לספור ביום לא יברך עליה שאין ספירה אלא בלילה ונמצא עושה ברכה לבטלה ובתשובות הגאונים זצ"ל מצאתי מאן דאישתלי ולא בירך בלילה הראשון מברך בליל שני ואמר דאיתמל הוה חד בעומרא ויומא דין תרין בעומרא ואי משום תמימות בשבועי הוא דאיתמר דאמר אביי מצוה לממני יומא ומצוה לממני שבועי ועוד כיון דקא מני שני ושלישי לא נפיק מכלל תמימות. שנו חכמים כל הלילה כשר לספירת העומר ואין ספירה אלא בלילה כמו שפירשנו תמימות אי אתה מוצא תמימות אלא בזמן שאתה מונה מבערב. ואין מברכין אלא מעומד יש מפרשין משום דאיתקש ספירה לקצירה ודרך קצירה מעומד ויש מפרשין משום דכתיב מהחל חרמש בקמה אל תקרא בקמה אלא בקומה ואמר אביי מצוה למימני יומא ומצוה לממני שבועי.
שבלי הלקט · סימן רל״ד, ו׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.