ובהלכות מנחות כתב מר רב יהודאי גאון זצ"ל היכא דלא מנה בעומר בלילה קמא לא מני בשאר לילוותא מאי טעמא דבעינן שבע שבתות תמימות תהיינה וליכא. אבל בשאר לילוותא היכא דלא מני באורתא מימני למחר שפיר דמי ואינו נראה כלל דאטו יהיו ספירות הימים מעכבות זו את זו ועוד לדבריו אפי' בשאר לילוותא אם שכח לא יספור עוד דהא ליכא שבע שבתות תמימות והיה נראה לר' דודאי אם לא ספר בלילה לא יספור ביום על ידי ברכה ואם רוצה לספור [בלא ברכה] הרשות בידו וכתב רבינו ישעיה זצ"ל דלא סבירא ליה האי דקאמר דהיכא דלא מני עומר בלילא קמא לא מנה בשאר לילוותא דאם כן הוא הדין בשאר לילות אם שכח ולא מנה באחד מהן שוב לא ימנה שהרי אין תמימות אלא ודאי לא אמר רחמנא תמימות אלא שיתחיל מניין מבערב ולא יעכבו זה את זה שכל יום ויום מצוה בפני עצמו הוא ואין מעכבין זה את זה. וגם מה שכתב דבשאר לילוותא היכא דלא מנה מאורתא מנה ביממא ושפיר דמי אינו נראה דעל כל הימים כתיב תמימות וכי היכי דספירת יום ראשון אינה כשירה אלא בלילה הכי נמי ספירת כל הימים אינה כשירה אלא בלילה.
שבלי הלקט · סימן רל״ד, ה׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.