תנו רבנן טוחנין קמח במועד לצורך המועד ושלא לצורך המועד אסור ואם טחן והותיר מותר. קובצין עצים לצורך המועד במועד ושלא לצורך המועד אסור ואם קצץ והותיר מותר. מטילין שכר במועד לצורך המועד ושלא לצורך המועד אסור ואם הטיל והותיר מותר. רב חצדא ליה חצדא בחולי דמועדא שמע שמואל ואיקפד לימא שמואל כיחידאה סבירא ליה דתניא דבר האבד מותר לעשותו במועד ושאינו אבד אסור בד"א בתלוש מן הקרקע אבל במחובר לקרקע אפי' כולו אבד אסור וקי"ל דיחידאה הוא לא רב חצדא דחטיא הוה דאי שביק ליה לא פסיד ורב מאי טעמא עביד הכי אין לו מה יאכל הוה דתניא ואם אין לו מה יאכל קוצר ומעמר ודש וזורה ובורר וטוחן ובלבד שלא ידוש בפרות. ושמואל מאי טעמא איקפד לא סיימוה קמיה אי נמי אדם חשוב שאני. רב יהודה שרי למיעקר כיתנא בחולא של מועד משום דחזי לחפיפא ולמיקטל כשותא דחזי לשיכרא ולמעיקר שמשמו דחזיאן לגוזיתא דאית בהו. רב ינאי הוה ליה ההוא פרדסא דמטא בחולא דמועדא קטפי לשנה שהו כולי עלמא לפרדיסייהו בחולא דמועדא אפקריה ר' ינאי לפרדיסיה ההוא שתא:
שבלי הלקט · סימן רכ״א, ח׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.