שבלי הלקט · סימן רכ״א, ז׳

בעו מיניה מדרב נחמן בר יצחק מהו למישע חביתא דשיכרא בחולא דמועדא אמר להו סיני אמר הלכה כר' יוסי דחייש לפסידא ושיכרא נמי אית ביה פסידא. אמר רב חמא בר גוריא אמר רב הלכות מועד כהלכות כותים למאי הילכתא אמר רב דניאל בר רב קטינא אמר רב לומר שהן עקורות ואין למידות זו מזו דאמר שמואל זופתין כוזתא ואין זופתין חביתא רב דימי מנהרדעא אמר זופתין חביתא ואין זופתין כוזתא מר חייש לטרחא ומר חייש לפסידא אמר אביי נקטינן הלכות מועד כהלכות שבת יש מהן פטור אבל אסור ויש מהן מותר לכתחלה. רב חמא שרא לאכוונגרי דבי ריש גלותא למעבד להון עובידתא בחולו דמועדא מאי טעמא כיון דלאו אגרי קא שקלי שרשויי הוא דמשרש בהדייהו. פי' כגון דורין הוא בעלמא ושרי. רבה שרי לכסכוסי קירמי מאי טעמא מעשה הדיוט הוא. אמר רב יצחק בר אמי אמר רב חסדא קיטורי בידי אסור מאי טעמא מעשה אומן הוא. אמר רבה האי מאן דתקיל תיקלא אדעתא דארעא אסירא אדעתא דבדרו שרי היכי דמי מוליא במוליא ונצא בנצא אדעתיה דבידרא ושרי מולי בנצא ונצא במוליא אדעתא דארעא ואסירי. ואמר רבא האי דזכי זיכיאי אדעתא דציבי שרי אדעתא דארעא אסור. היכי דמי שקיל רברבא ושבק זוטרי אדעתא דציבי שקל רברבי וזוטרא אדעתא דארעא. אמר רבא האי מאן דפתח מיא לארעא אדעתא דכוורי שרי אדעתא דארעא אסור. היכי דמי פתח תרי באבו חד מעילאי וחד מתתאי אדעתא דכוורי פתח חד בבא אדעתא דארעא. אמר רבא האי מאן דפשח דיקלא אדעתא דחיותא שרי אדעתא דדיקלא אסור היכי דמי שקיל כולא מחד גיסא אדעתא דחיותא מהאי גיסא ומהאי גיסא אדעתא דדיקלא. ואמר רבא האי תוחלני מיגזרינהו שרי מיצונהו אסור. רב פפא אמר כיון דמתלעו כפרקמטיא האבד דמי ושרי. כבשין שהוא יכול לאכול מהן במועד כובשין בריתא לבאי כוורי אזיל כולי עלמא צייוד אייתי כוורי שרא להו רבא למימלח מינייהו אמר ליה אביי והא אנן תנן כבשין שהוא יכול לאכול מהן במועד כובשין אמר לי' רבא כיון דמעיקרא אדעתא דאכילה אייתינהו ואי שביק ליה פסדי כפרקמטיא האבד דמי ושרו. ואיכא דאמרי שרא להו רבא למיזל ומיצד ואייתויי וממלח. אמר ליה אביי והא אנן תנן כבשין שהוא יכול לאכול מהן במועד כובשין אמר לי' רבא הני נמי מתאכלו אגב איצצא כי הא דשמואל עבדו ליה שיתין איצי איצי ואכיל: