שבלי הלקט · סימן רכ״א, י״א

ורבינו שלמה בן היתום זצ"ל כתב בפירושו על דריכת היין בחולו של מועד אם אינו צריך במועד שקנה כבר די סיפוקו למועד נהגו העם להקל ואיני יודע מהיכן ראייה להתיר. ובמקום דאיכא פסידא ודאי מותר כגון אם יש לו לאדם פרדיסו או קנה מן הנכרי לפני המועד אם לא יבצור וידרוך יתקלקלו הענבים או לא יפרענו הנכרי אם לא יקבלנו עכשיו ודאי כי האי גוונא מותר אבל לקנות יין ולדרכו לצורך החול לא מצאתי מניין ראיה להתיר ואפי' תימא דמותר צריך לקנות בצנעה כדלקמן במתני' מוכרי פירות כסות וכלים מוכרין בצנעה לצורך המועד ואי משום שיתייקר לאחר המועד ועכשיו יקנה בזול והוי דבר האבד אי ברור לו אי הוי כי האי גוונא דבר האבד שרי לפי שנראה דהיינו דבר האבד. אם יש לו פירות ומתלעי היינו אבד ממונו. אבל בדבר שלא אבד ולא מינכרא מילתא אין בידי כח להתיר. ובמקום דליכא חששא דפסידא נראה וודאי דליכא להקל בדבר לקנות יין ולדרכו אלא לצרכו בהרויחא ואין ר' אומר לא איסור ולא היתר. אמר רבא פרקמטיא כל שהוא אסור פירש לעשות סחורה לישא וליתן אפי' בדבר מועט אמר ר' יוסי בר אבין ובדבר האבד מותר פי' רבינו גרשום זצ"ל [כלומר שאם יהיה לו הפסד אם לא יעשה עתה סחורה מותר לעשותה אבל בחנם שלא להרויח אסור.