ואילו אמר רבא הלכתא כר' יוחנן הוה מספקא לן מילתא דלא בזמנו ואשאר איסורין שבתורה קאי ולפיכך הוצרך הכא לשנות דבריו של ר' יוחנן ולברר הדבר דלא קשיא דידיה אדידיה משום דכי קניס ר' שמעון כי איתיה בעיניה אבל על ידי תערובות לא ולעולם רבא כר' יוחנן סבירי ליה לגמרי ומינה שמעית לכל איסורין שבתורה שהן בנותן טעם בין במינן בין שלא במינן וכן נמצא בכתב ידי מר רב יוסף זצ"ל במדינת גואן שהעיד על רבו הרב אלפסי שחזר בו בסוף ימיו ממה שכתב בסוף מסכת ע"ז דפסק כרב ושמואל מדאביי ורבא לפסוק הלכה כרבי יוחנן וריש לקיש וכן דעתינו נוטה וכן דעת חכמי צרפת וחכמי נרבונא אלא שאין אנו מורין כן בחמץ בפסח משום דנהגו בו איסור וכן כתב הר"ר אביגדור כהן צדק נר"ו לר' צדקיה בר' בנימין אחי שני זצ"ל כדברי רבינו תם זצ"ל דחמץ בפסח נמי דינו כשאר כל האיסורים להבטל בששים והא דאמרינן בפרק כל שעה אמר רבא הלכתא חמץ בפסח בזמנו בין במינו בין שלא במינו אסור במשהו כרב. האי במשהו כרב אינו מן הגמרא שסידר רב אשי אלא פי' גאונים שהוסיפו וכתבו כן ובשאלתות נמי משמע כרבינו תם זצ"ל ואע"פ שרבינו תם היה אומר כן לא לעשות מעשה כי אין לסור מדברי הגאונים זצ"ל ימין ושמאל ועוד שכבר פשט איסורו בכל ישראל אלא בא לפרש ההלכה על אמיתה:
שבלי הלקט · סימן רי״ז, ו׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.