שבלי הלקט · סימן רי״ז, ד׳

ורבינו תם זצ"ל פסק בזמנו אסור בנותן טעם דקי"ל כר' יוחנן וכריש לקיש דאמרי תרווייהו כל איסורין שבתורה בין במינן בין שלא במינן בנותן טעם חוץ מטבל ויין נסך ועוד דאמר רבא בפ' גיד הנשה אמור רבנן בקפילא ואמרו רבנן בנותן טעם ואמור רבנן בששים מין בשאינו מינו ואיסורא בקפילא מין בשאינו מינו והתירא בנותן טעם מין במינו דליכא למיקם אטעמא בששים. והא דאמר רבא גבי חלא דחמרא וחלא דשיכרא וחמירא דחיטא וחמירא דשערי במשהו דווקא בהני הוא דקאמר במשהו דהוו כטבל ויין נסך אבל בשאר איסורין לא פליגי וכן פסק רבינו ישעיה זצ"ל וזה לשונו שכתב בספר המכריע אמרי' במסכתא ע"ז בפרק השוכר זה הכלל מין במינו במשהו ושלא במינו בנותן טעם רב ושמואל דאמר תרווייהו כל איסורין שבתורה במינן במשהו שלא במינן בנותן טעם זה הכלל לאייתויי כל איסורין שבתורה. ור' יוחנן ור' שמעון בן לקיש דאמרי תרווייהו כל איסורין שבתורה בין במינן בין שלא במינן בנותן טעם חוץ מטבל ויין נסך שבמינן במשהו. שלא במינן בנותן טעם. בשלמא יין נסך משום חומרא דע"ז אבל טבל אמאי כהתירו כך איסורו כדשמואל דאמר חיטה אחת פוטרת את הכרי. כתב רבינו חננאל זצ"ל אע"ג דרב ושמואל לגבי ר' יוחנן הלכה כר' יוחנן הכא קי"ל כרב ושמואל וכן כתב רבינו יצחק פאסי זצ"ל איכא מאן דפסק הלכתא כר' יוחנן וריש לקיש דכל רב ושמואל ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן ואיכא מרבוותא מאן דאמר אע"ג דכל רב ושמואל ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן הכא קי"ל כרב ושמואל ומיסתברא כוותיה. דפלוגתא דאביי ורבא בחמירי דחיטא וחמירא דשערי ברב ושמואל שייכא והמורה כתב לעיל בהאי פירקא גבי עכברא דנפל בשיכרא דפסק תלמודא והלכתא אידי ואידי בששים ה"ג וכן כל איסורים שבתורה בששים חוץ מחמץ בפסח במינו דאוקמינן לה בפסחים במשהו וטבל ויין נסך דאוקמינן להו לקמן במשהו. ובפרק כל שעה כתב אמר רבא הילכתא חמץ בזמנו בין במינו בין שלא במינו אסור במשהו כרב דרב ושמואל סבירא להו דכל איסורין שבתורה כו' ושמעינן מיניה דפסק רבא הילכתא בכל איסורין שבתורה במינן במשהו דלא שני בין חמץ לשאר איסורין אלא בהא מילתא דגזר שלא במינו אטו מינו ושמע מינה חלב שנפל בקדירה אוסר במשהו וכן הלכה והא דקי"ל כל איסורים בששים שלא במינן הוא וכן כתב בפרק כל הבשר בהלכה טיפת חלב דהלכה כרב ושמואל בכל איסורין שבתורה במינן במשהו כדסבירא להו לאביי ורבא דבתראי נינהו גבי חלא לגו חמרא כו' וקשיא דידיה אדידיה ורבינו תם זצ"ל כתב דהלכה כר' יוחנן וכר' שמעון בן לקיש דאמרי כל איסורין שבתורה בין במינן בין שלא במינן בנותן טעם חוץ מטבל ויין נסך. דבמינן במשהו שלא במינן בנותן טעם ואביי ורבא כר' יוחנן סבירא להו דהא איפליגו אביי ורבא גבי חמירא דחיטא וחמירא דשערי וגבי חלא דחמרא וחלא דשיכרא ולא איפליגו במילי אחרינא משום דאלו שני דברים בלבד הוו מין במינן במשהו דהיינו טבל ויין נסך ובהני אפי' ר' יוחנן וריש לקיש מודו דרבא בפי' סבירא לי' כר' יוחנן וריש לקיש וזה הפסק של רבינו תם נראה לי דזה הוא הנכון והעיקר דרבא ודאי כר' יוחנן סבירא ליה כדאמרי' בפרק גיד הנשה אמר רבא אמור רבנן בששים ואמור רבנן בקפילא ואמור רבנן בטעמא מין בשאינו מינו והתירא בטעמא מין בשאינו מינו ואיסורא בקפילא מין במינו דליכא למיקם אטעמא כגון שמנונית דגיד הנשה בששים אלמא רבא מין במינו בששים סבירא ליה והכא בחלא דחמרא וחמירא דחיטא כטבל ויין נסך דאליבא דכולי עלמא הן במינן במשהו ורב אשי ומר בר רב אשי דבתראי אינון סבירא להו כר' יוחנן דאמרי' בפרק גיד הנשה בההיא כזיתא דתרבא דנפל לדיקולא דבישרא דמשערין ליה בששים ובשאילתות רב אחאי גאון זצ"ל בפרשת צו את אהרן מצאתי שפסק הלכה כרבא דאמר [בפרק] גיד הנשה אמור רבנן בששים כגון מין ומינו דליכא למיקם אטעמא דר' יוחנן דאמר כל איסורין שבתורה בין במינן בין שלא במינן בנותן טעם חוץ מטבל ויין נסך במשהו. עד כאן דברי המכריע: